שביצעה "מ.פ. עץ" בבעלותו של אזגייר עבור הלקוחות, ישירות או באמצעות הנאשם כשכיר, הוא דברי אמת. מסקנות אלה משתלבות זו בזו, שכן יש בהן להסביר מדוע חתם אזגייר הסכם עם "לישטו". כפי שנראה בהמשך, השימוש של הנאשם בחשבוניות מושא האישום לווה באמצעים שנועדו לשוות לפעילותו מראה תקין ובהם חתימת "הסכמי עבודה" עם החברות-הלקוחות כביכול מטעם החברות-המנפיקות הגם שאלה לא ביצעו בפועל את העבודות.
עוד סבורני כי יש לקבל את ה"גרעין הקשה" בעדותו של אזגייר, כמפורט לעיל, שכן אין לאזגייר סיבה לטעון דברים אלה לו היו שקריים: לו העסיק את הנאשם כשכיר באופן לגיטימי כטענת הנאשם, לא הייתה לו סיבה להסתיר זאת ולטעון שהחשבוניות שמסר הנאשם ללקוחות הן כוזבות. "יישור קו" עם גרסת הנאשם היה נוח עבורו גם לפי התרחיש השני, לפיו ידע על האופי הכוזב של החשבוניות. לעניין זה יוזכר כי אזגייר סיפר שטרם חקירתו הראשונה נפגש עם הנאשם, כך שאפשרויות אלה ל"יישור קו" היו ידועות לו אך הוא לא בחר בהן. לבסוף, לא התרשמתי מעדותו של אזגייר ומתוכן גרסתו כי מדובר באדם מתוחכם במיוחד (וראו הודאתו כי הוציא חשבונית אחת עבור עבודה שביצע הנאשם) ואיני סבור כי בדה את עצם אופיין הכוזב של החשבוניות הנדונות, להבדיל מן האפשרות כי הרחיק עצמו מידיעה על טיבן. בשל כל אלה, יש לאמץ את הפרופוזיציה העולה מדבריו בדבר טיב החשבוניות מושא האישום הנוגעות לחברת "מ.פ. עץ".
- כאמור, אזגייר נקרא לעדות בשנית. זאת, לאחר שההגנה הציגה מסמכי הליך שנוהל בבית משפט השלום בטבריה בו, בפסק דין מיום 25.2.16, הורשע אזגייר לפי הודאתו במסגרת "הסדר טיעון" (נ/2). בכתב האישום המתוקן בו הודה נרשם כי בחודשים יוני 2011 ועד פברואר 2012 לא הגיש לרשויות מע"מ דו"חות של "מ.פ. עץ", הגם ששימש כמנהלה של החברה. בהתאם לעתירת התביעה, שבין היתר ציינה כי חוב המס של החברה שולם באמצעות עיקולים, נדון אזגייר למאסר מותנה וקנס בסך 5,000 ₪. יצוין כי בפרוטוקול הטיעונים לעונש באותו הליך טען אזגייר כי מצבו הכלכלי בכי רע וטען, בדומה לעדותו בפניי, כי הוא עובד במסעדה ומשתכר משכורת צנועה (עמ' 17 ש' 22-24 לפרוטוקול מיום 25.2.16).
- כשעומת עם נתונים אלה בעדותו השנייה בהליך זה טען אזגייר כי הודאתו בעובדות באותו הליך נמסרה הגם שהעובדות אינן נכונות, וזאת משום שהתקשה לחזור ולהגיע לטבריה, משום שהוצאו נגדו צווי הבאה ומשום שהוצעה לו הצעה קוסמת כדי לסיים את ההליך ("אמר לי שם בוא נגמור...") (פ/238-239, פ/243). לשאלות נוספות השיב כי לא ניהל חשבון בנק של "מ.פ. עץ" ובכלל זה חשבון בשטחים, חזר וטען שלא ביצע עבודות עבור "לישטו" והוסיף כי פרט אצל חלפן שיקים אותם קיבל בגין העבודות המועטות שביצע במסגרת "מ.פ. עץ" (לדבריו כחמש עבודות – פ/242).
--- סוף עמוד 7 ---
- עדות שניה זו חיזקה את המסקנות שעלו מעדותו הראשונה של אזגייר ואשר פורטו לעיל. הרשעתו בנוגע ל"מ.פ. עץ", כמו גם העובדה המתוארת בכתב האישום בו הודה לפיה החברה לא הגישה כלל דוחות לרשויות המס בתקופה הרלבנטית, מצטרפות לאינדיקציות שנסקרו אשר מבססות רושם לפיו "מ.פ. עץ" שימשה להפצת חשבוניות כוזבות ומקשות לקבל את טענת אזגייר בדבר תקינות הפעילות במסגרת חברה זו. אציין כי גם אמירתו אודות פריטת שיקים שקיבלה החברה אצל חלפן מתווספת לאינדיקציות אלה, שכן כפי שנראה בהמשך החלפן יגאל דוגה העיד כי ניהל כרטסת עבור "מ.פ. עץ" בה תועדו פריטות שיקים לא מעטות שבוצעו אצלו בידי אזגייר ואדם נוסף. ועם זאת, מהסיבות שתוארו לעיל אין בכך לסייע לנאשם, ולהיפך, יש בכך לסבכו בעבירות המיוחסות לו ולהקשות על טענתו כי חשבוניות "מ.פ. עץ" מושא האישום הן חשבוניות אותנטיות המשקפות עבודות שביצע כשכיר מטעם חברת "מ.פ. עץ". נוכח מכלול האינדיקציות האמורות לא ניתן לקבל כי דובר בחברה קבלנית שביצעה עבודות בהיקפים ניכרים, החזיקה ציוד כבד ופועלים ושכרה את הנאשם לעבוד מטעמה.
כך, מעדותו של אזגייר עולה פרופוזיציה אותה אני מקבל, לפיה חשבוניות "מ.פ. עץ" מושא הליך זה שנמסרו ללקוחות לא שיקפו עבודות שביצעה חברה זו עבור הלקוחות.