- עוד יש לציין בהקשר זה כי אם התביעה תידון באנגליה, ויינתן שם פסק דין המחייב לצורך אכיפתו מימוש של נכסי המשיבים בישראל, ניתן יהיה לעשות כן מכוח חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958 ובהתאם לכללים שבו.
משיבות 1 ו-6 (החברה והולדינגס בהתאמה), מצויות בהליכי פירוק. לכן לפי סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, נראה כי ממילא לא ניתן היה לפתוח נגדן בהליכים בישראל בלא קבלת רשות בית-המשפט לפירוק.
שיקולי "נימוס" וכיבוד ריבונות זרה
- שיקולים של נימוס וכיבוד הריבונות האנגלית הם שיקולים נוספים שיש להביאם בחשבון במסגרת השיקולים ה"ציבוריים". בהקשר זה יש לציין כי האפשרות לאשר את התובענה כייצוגית ביחס לכל חברי הקבוצה הבריטיים, משמעה הכפפת כלל חברי הקבוצה להכרעות של ערכאה שהיא במהותה זרה עבורם, וזאת בלא שהם בחרו בדיון לפני הערכאה הזו באופן רצוני ומפורש (וכאשר לגישת המשיבים, חברי הקבוצה כלל לא היו מעוניינים בהגשת התביעה – ר' ס' 174-178 לתגובת המשיבים לבקשת האישור).
- ההשלכות הכרוכות בהפעלת מנגנון התובענה הייצוגית, מקשות אף הן על קבלת המסקנה לפיה הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות. אף שמנגנון התובענה הייצוגית נחשב לכלי דיוני, הרי שמדובר בכלי דיוני שעשוי להשפיע באופן משמעותי על הזכויות המהותיות של יתר חברי הקבוצה אותה מבקשים המבקשים לייצג, כמו גם על האפשרות של חברי הקבוצה לתבוע באותה עילה. חוק תובענות ייצוגיות מתייחס גם לזכויות מהותיות של חברי הקבוצה (למשל – הזכות לפיצוי שעלולה להישלל מחברי הקבוצה בנסיבות מסוימות וכד').
כך קובע בהקשר זה המלומד י' רוזן-צבי כי –
"התובענה הייצוגית נועדה להשפיע, ומשפיעה, באופן עמוק על זכויות מהותיות. מטרתה המוצהרת היא לכוון את ההתנהגות של תאגידים וגופים גדולים אחרים במשק על-ידי הרתעתם. יתרה מזו היא הופכת תביעות פעוטות ערך, שאינן בנות תביעה, לתביעות בנות מימוש, ובכך מקימה זכויות מהותיות שלא היו קיימות בפועל (קרי היו קיימות רק באופן תאורטי) לפני חקיקת החוק ... במילים אחרות, היא משנה את מערך הזכויות והחובות של הפרטים והתאגידים בחברה"
(ר' י' רוזן-צבי ההליך האזרחי 210 (2015))
- יתרה מזאת – אני סבורה כי האפשרות כי בית-המשפט הישראלי ידון בתביעה ייצוגית שתחייב חברי קבוצה שהם כולם תושבים ואזרחים של אנגליה, עשויה לעורר קושי גם מבחינת סמכותו הבינלאומית של בית-המשפט בישראל. כך, שאלת הסמכות הבינלאומית מתעוררת בדרך כלל בנוגע לנתבעים זרים. בענייננו, יתר חברי הקבוצה שאינם המבקשים, לא חתמו על יפוי-כוח המסמיך את המבקשים – התובעים הייצוגיים ובאי-כוחם - לייצגם. במובן זה, דומים חברי הקבוצה לנתבעים בהליכים אחרים. זאת משום שגם הם – כמו נתבעים בהליכים אחרים – עלולים למצוא את עצמם "נגררים" להליך שלא הם יזמו, שהם לא מודעים ככל הנראה לאפשרות קיומו – לאור ההבדל בין הדין האנגלי לדין הישראלי בהקשר זה.