מדינת ישראל, [פורסם בנבו]. ניתן ביום 6/5/10, לגבי מיהות הצדדים הרלוונטיים להליך שומתי).
נעיר עוד, שלעניין חיוב במס בנוגע להסכם מכירת מניות מיום 29/11/02, ישנה אף התחייבות מפורשת של המערער לשאת במלוא תשלום המיסים החלים עליו כמוכר המניות.
עוד נעיר, שבמסגרת תיק זה לא ניתן לתת נפקות לטענה כי המשיב התעלם מחובת החברה לנכות מס במקור. גם אם טענה זו נכונה, הרי שאין בכך כדי לפטור את המערער מחיובי המס שהוא היה אמור לשאת בהם.
לכן, למעט טענות הנוגעות להחלה לא שיווינית של הסדרים אליהם הגיע המשיב בעניינים דומים לעניינו של המערער, הרי שכל הטענות הנוגעות ליחסים שבין המשיב לבין החברה, לרבות גביית המס מהחברה ושיקול הדעת של המשיב בהפעלת סמכויותיו לגביה, אינן רלוונטיות לתיק זה, בין בעלי הדין לדיון.
- לטענת הפלייה, המסקנה העולה מן הראיות שהוצגו בפני, כי המערער לא הוכיח טענתו. לא הוכח כי בהסכם הפשרה נכון היה המשיב להכיר בתשלומי הדיבידנד כהכנסה פסיבית - דיבידנד - המזכה בשיעור מס מופחת. המשיב עמד על טענתו כי התשלומים סווגו על ידו כהכנסת עבודה המחייבת שיעור מס שולי. למרות שהמשיב הודה בקיומו של הסדר ועל אף ששיעור המס ששולם היה נמוך מן המתחייב על שכר עבודה, הרי שזאת בין היתר, בהתחשב בעובדה שלא הותר לחברה לקזז את מלוא סכומי שכר העבודה כהוצאה, מהכנסותיה.
בנוגע לטענת המערער כי אצל העובדים האחרים גולמו כל תשלומי המסים בהכנסה לשנת 2002, ואילו אצלו חולקה ההכנסה לגבי כל אחת מהשנים 1998-2002. עובדתית, לא הוכחה טענה זו. מאחר שהובאו ראיות בנוגע להכנסה החייבת בכל אחת משנות המס, לא ניתן במסגרת פסק הדין להורות למשיב לבצע חלוקה אחרת.
אשר על כן, אני מורה על דחיית הטענה.
בקשה להבאת ראיות נוספות:
49. המערער ביקש להביא ראיות נוספות, ובקשתו נדחתה. אין מקום לחזור ולהידרש לבקשה. השאלה אם מניות הבכורה נכות או לא או יכולתן להיות מומרות למניות אחרות (ראה בבקשה ובתצהיר שצורף להבאת ראיות נוספות) אין בהן כדי לשנות ממהות הזיקה בין דרך הפעולה בפועל בחלוקת הרווחים ובקשר בין ההטבה שניתנה למעמדו של המערער כעובד.
התוצאה:
--- סוף עמוד 28 ---
- אשר על כן אני מורה על דחיית הערעור. אני מחייבת את המערער לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ש"ח, בתוך 30 ימים מהיום.
מזכירות בית המשפט תמציא עותק פסק הדין לבאי כח הצדדים.