על בסיס אותו היגיון, יפים הדברים גם לעובדה שהמערערת לא הגישה תלונה במשטרה בגין המעשים המיוחסים למשיב. אמנם, אם היתה המערערת מגישה תלונה במשטרה, יכול היה הדבר להוות אינדיקציה לכך
--- סוף עמוד 33 ---
שהמעשים שנעשו לה היו בניגוד לרצונה, אולם אין מדובר בדרישה הכרחית הגורעת ממהימנותה, גם אם לא הגישה תלונתה.
ניצול בדרך של אילוץ או כפיה
- בית הדין האזורי ציין, כי המערערת לא פירטה באיזו דרך אילץ אותה המשיב, או כפה עליה, לנהל עימו קשר אינטימי, אלא הסתפקה בהעלאת חשש תמידי מצידה, שיגרום לפיטוריה.
בהתאם להלכה הפסוקה, התנהגות העולה כדי ניצול מרות יכולה להיות מפורשת או מרומזת, ותיעשה במישרין או בעקיפין. ברוב המקרים לא יועבר למוטרד איום מפורש וברור, אולם המשמעות תהא תמיד אחת – "השגת הסכמתו של הכפוף לביצוע המעשים שלא על פי רצונו האמיתי, אלא כתוצאה משימוש לרעה ביחסי המרות."[21]
בעניין זה כבר צויין, כי התרשמותו הסובייקטיבית של הנפגע או הנפגעת, אינה טעונה הוכחה בנפרד. [22]
במקרה דנן, סבורה אני כי אין מקום להטיל על מתלוננת בהטרדה מינית בנסיבות של יחסי מרות, נטל הוכחה כבד, לפיו עליה להראות באיזו דרך נוצלה, או נכפו עליה מעשים חמורים כמו אלו שמיוחסים למשיב. בעניין זה, די לי בפערי הכוחות שבין המערערת למשיב; ביכולת השפעתו - גם אם עקיפה - על עתידה במקום העבודה; ובחשש שהעידה עליו לאורך כל ההליך כי תפוטר. בנסיבות אלו, סבורה אני כי אין להוסיף ולדרוש הוכחה מפורשת וברורה מצד המערערת לכך שהמשיב השמיע איום ישיר, או אפילו עקיף, המאלץ אותה לקיים איתו מגע מיני.
הפערים שבין המערערת והמשיב
- אמנם, המערערת והמשיב קרובים בגילאיהם. אולם, מבחינה מקצועית, קיים היה פער ביניהם. המערערת התקבלה לעבודה לאחר תהליך, שבו בין היתר, ראיינו אותה המשיב ומר קמפינסקי. המערערת שימשה בתפקיד של בודקת תוכנה, כאשר המשיב שימש כמנהל מחלקת התוכנה. מאז חודש מרץ 2003 משמש המשיב בתפקיד מהנדס ראשי בחברה. המשיב העיד בחקירתו הנגדית בבית הדין האזורי כי תפקידו היה תפקיד בכיר, אשר היה כפוף
--- סוף עמוד 34 ---
למנכ"ל. כמו כן, על המכתבים המודיעים לה על העלאות בשכרה מפעם לפעם, היה חתום גם המשיב.
מן העדויות עולה גם, כי למשיב, יחד עם מר קמפינסקי, היתה הסמכות לפטר עובדים, שעבדו בצוותים שתחת אחריותם.
יוצא איפוא, שלמשיב היתה יכולת השפעה ניכרת על מעמדה של המערערת בחברה.