ראשית, הטעות היסודית לפיה קבע בית הדין האזורי, כי נטל ההוכחה המוטל על מתלוננת בהטרדה מינית הוא נטל כבד. על כך הרחבתי בפרק "הפן הראייתי – התערבות בממצאיו של בית הדין האזורי", ולא מצאתי להוסיף על האמור שם.
טעות זו הובילה, לטעמי, את בית הדין האזורי לבחון את ראיותיה וגרסתה של המערערת באופן מחמיר, בעוד שנכון היה ליקח לחובתו של המשיב את העובדה שלא עמד בנטל להראות כי לא הייתה "הטרדה מינית".
כך, למשל, קבע כי העובדה שהמערערת לא הביא לעדות את מר קמפינסקי, גב' חבר, או כל עובד אחר שיכול היה לסייע לה בהוכחת טענותיה – מעידה על כך שאילו הובאה ראיה זו הייתה פועלת לחובתה. זאת, על אף הקושי להביא עדים שהינם עובדים, הנתונים למרותו של המשיב. מאידך, הביא המשיב לעדות אך את בת זוגתו ומר אולשנסקי, ובחר שלא להעיד אחרים. ביחס לעדות האחות, שהייתה העדות היחידה מטעם המערערת נקבע, כי הייתה כולה מפי השמועה; מאידך, לא ניתנה למערערת האפשרות להביא
--- סוף עמוד 47 ---
בפני בית הדין למצער את חוות הדעת הרפואית מתחום הנפש, שיכולה להעיד במקצת על גרסתה. וכבר אמרתי דעתי ביחס לטעויות שנפלו בקביעות לפיהן החשש להיראות מקיימת יחסי מין עם המשיב נשקל לחובתה; העובדה שלא הגישה תלונה במשטרה וכבשה את עדותה זמן רב; ועל שלא פירטה באיזו דרך אילץ אותה המשיב או כפה עליה לנהל עימו קשר אינטימי.
מצדו של המשיב, מצאתי כי בתחילה הסתיר את העובדה שקיים יחסי מין בחצרי החברה, ולא ציין בשיחתו עם גב' חבר את המעשים המיניים בחדר הבטחון בחברה. על עובדות אלו הסכים לראשונה רק לאחר שצויינו בכתב תביעתה של המערערת.
לאור האמור, סבורה אני כי קביעותיו של בית הדין האזורי המטילות ספק בגרסתה של המערערת, כפי שהובאו בפסק דינו של חברי הנשיא, יסודן בטעויות, כפי שפירטתי בהרחבה לעיל.
- עוד אציין, כי לטעמי, המונח "רומן", אשר חברי הנשיא עושה בו שימוש תדיר לשם תיאור וניתוח נסיבות העניין, איננו משקף נכונה ואף לא הולם את מסכת האירועים החולפת שהתרחשה בין המשיב למערערת, אף אליבא דגרסתו של המשיב בעצמו. שכן, על אופיה של מערכת היחסים בין השניים ניתן להתרשם מדבריו, כפי שכבר ציינתי, ולפיהם: "בכל אותה תקופה, מלבד קיום יחסי מין מזדמנים, לא היינו זוג במלוא מובן המילה. ויוזכר באותה עת, שנינו עדיין היינו נשואים. כך, מעולם לא ישנו [כך בתצהיר – ו.ו.ל] ביחד עם התובעת, לא יצאנו לבילויים משותפים, לא הופענו יחד באירועים חברתיים וכיו"ב."
- חברי הנשיא מסכים, כי יש להטיל על בעל תפקיד, אשר מתוקף תפקידו ממונה על עובדים אחרים, אחריות מוגברת בהתנהגותם כלפיהם.
יתירה מזאת, סבור חברי שהכלל בסוגיה זאת צריך להיות שקיימת "חזקה" שקיום רומן או כל קשר אינטימי בין ממונה לבין עובדת הסרה למרותו, נעשה תוך ניצול יחסי המרות. במקרה שלפנינו, אמנם סבור חברי שהמשיב לא עמד בנטל להפריך את חזקת ניצול יחסי המרות, ולו רק בגלל שמעמיד הוא את כל כובד המשקל על החובה שהפר המשיב, לדווח לממונים עליו על "הרומן" שניהל עם המערערת, ולחלופין, לעשות פעולה לביטול יחסי המרות.