--- סוף עמוד 48 ---
בעניין זה חולקת אני על דעתו של חברי הנשיא. לדעתי, חובת הדיווח לממונים איננה חזות הכל, ואין זה ראוי שהאחריות המוגברת המוטלת על ממונה תקום ותיפול על חובת הדיווח לבדה. אחריותו של הממונה בגין הטרדה מינית צריך שתיקבע על יסוד משקלן המצטבר של הנסיבות, והתנהלותו באותן נסיבות.
אמנם, דיווח לממונים על מערכת היחסים המתגבשת מהווה נדבך חשוב בהוכחת טענתו של ממונה, כי לא ניצל את מרותו כלפי עובדת, כפי ששבתי וציינתי בחוות דעתי. אולם, אין למצות את הדיון בחובת הדיווח, גרידא. שהרי אפשר ובנסיבות מסוימות לא תהא חובת הדיווח אפשרית, למשל כשהממונה הוא הבעלים של העסק או נושא המשרה הבכיר ביותר בארגון או כשמדובר במקום עבודה קטן שבו ממונה אחד. אז, הסתמכות על חובת הדווח או על פעולה שתביא להפרדה בין השניים אינה מעשית. מכאן, נודעת החשיבות הרבה בקביעה הנורמטיבית, כי על הממונה חלה חובת הזהירות המוגברת, מעבר לחובת הדיווח, שלא להכנס למערכת יחסים המבוססת על יחסי מין מזדמנים במקום העבודה עם עובדת הכפופה לו.
חברי ציין, כי חובת הדיווח או ביצוע פעולה מפורשת לביטול יחסי המרות הן "סייג לחזקת ניצול יחסי המרות". בעניין זה, סבורה אני כי חברי מיהר להציב סייג עוד קודם שמילא בתוכן את משמעותה של האחריות המוגברת וחובת הזהירות החלות על ממונה.
במסגרת אחריות זו, סברתי כי מחובתו להימנע ממערכת יחסים, אשר הולדתה, קיומה וסופה קשורים בקשר הדוק למסגרת יחסי העבודה, חצריה ולהיותו בעל מרות. זאת, בזמן שאין בידיו של ממונה להעיד על רצון משותף לפיתוח מערכת יחסים עם עובדת הכפופה למרותו.
למעשה, האחריות המוגברת המוטלת על ממונה, מלבד חובת הנאמנות כלפי מעסיקו, היא חובת זהירות ביחס למעשיו אל מול עובדת הכפופה למרותו – יוזמת, מפתה ופרובוקטיבית, ככל שתהיה.
הסעד הראוי
--- סוף עמוד 49 ---
- לאור מסקנתי, כי המשיב הטריד מינית את המערערת בנסיבות של ניצול יחסי מרות, כמשמעות הדבר בחוק למניעת הטרדה מינית, נותרה שאלת הסעד הראוי לפצות את המערערת בגין אותה הטרדה.
בבית הדין האזורי תבעה המערערת פיצוי בסכום כולל של כחצי מליון ש"ח, שכלל פיצוי כספי בגין פגיעה בכבודה כאדם, בחירותה, פרטיותה, וזכותה לשוויון וכן בגין הנזק הנפשי שנגרם לה; פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב גירושיה; ותשלום בגין אובדן חלקה בהכנסות בעלה.
- אשר לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב גירושיה והתשלום בגין אובדן חלקה בהכנסות בעלה, הרי שלא הוכח שקיים היה קשר סיבתי ברור בין ההטרדה המינית ממנה סבלה לגירושים מבעלה ולהפסד הכספי שנלווה להם. מה עוד, שספק אם הסמכות לדון בזכאותה של המערערת לפיצוי בגין נזקים אלו הוא בסמכותנו, ונשאיר שאלה זו בצריך עיון משלא הוכח קשר סיבתי כלל.
- אשר לפיצוי בגין ההטרדה המינית ובשל הפגיעה בכבודה של המערערת, בחירותה ובזכותה לשוויון כמו גם עוגמת הנפש שנגרמה לה, הרי שרכיבים אלו מהווים את היסוד לפסיקת הסעד הקבוע בחוק למניעת הטרדה מינית, - הוא הסעד של פיצוי לנזק לא ממוני, ללא הוכחת נזק.
בהתאם לסעיף 6 לחוק, יבחן בית הדין לעבודה את מדרג חומרתם של המעשים היוצרים את עילת ההטרדה המינית וכלל נסיבות העניין, יפעיל את שיקול דעתו ובשקלולם המאוזן של אלו מוסמך הוא להעניק פיצוי שלא יעלה על סך של 50,000 ₪ (מעודכן לפי שיעור עליית המדד).