בנסיבות העניין, סבורה אני כי יש לפסוק לזכות המערערת פיצוי בגין הטרדה מינית שביצע בה המשיב, בסך 35,000 ש"ח, נכון להיום.
בסכום זה לקחתי בחשבון מחד, את הדרישה הנורמטיבית הגבוהה מבעל מרות, חומרתם של המעשים בעלי האופי המיני ואופיה של מערכת היחסים. מאידך, העובדה שתנאי עבודתה, שכרה ובטחונה התעסוקתי של המערערת לא נפגעו עקב ההטרדה המינית, ונכון למועד הגשת תביעתה, היא אף קודמה לתפקיד בכיר יותר; זאת, כמו גם העובדה שהחברה המעסיקה התנהלה באופן ראוי בדרך הטיפול בתלונתה של המערערת וכלפיה, בפרט.
--- סוף עמוד 50 ---
- לסיכום, אם תישמע דעתי – דין הערעור להתקבל.
המשיב ישלם למערערת פיצוי בגין הטרדה מינית בסך 35,000 ש"ח נכון להיום, בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, עד לתשלומם בפועל.
כמו כן, יבוטלו ההוצאות שנפסקו לחובתה של המערערת בבית הדין האזורי, והמשיב יישא בשכר טרחת עו"ד של המערערת בערעור זה בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ, שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק עד למועד תשלומו בפועל.
הנשיא סטיב אדלר
קראתי את פסק דינה של חברתי, השופטת וירט-ליבנה, אשר ניתחה בהרחבה את המצב המשפטי ועובדות המקרה. מסכים אני לתוצאה אליה הגיעה חברתי, מהטעמים שיפורטו להלן.
אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין קמא, שהעדיף את גרסת המשיב על זו של המערערת:
[2] עובדות המקרה נקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי, תוך שהוא מבסס אותן על העדויות שנשמעו בפניו, לרבות חקירתם של המערערת והמשיב. בית הדין קמא אימץ, באופן מפורש וחד משמעי, את גרסתו של המשיב ודחה את גרסתה של המערערת.
בית הדין האזורי סיכם את התרשמותו מעדותה של המערערת תוך שקבע, כי "הנתבע ועדיו אמינים בעיננו, ללא כל היסוס, מהתובעת ואחותה", אשר היתה העדה היחידה מטעם המערערת (סעיף 37 לפסק הדין). בהמשך, סיכם בית הדין את מסקנותיו וקבע, כי "נוכח הסתירות, וחוסר האחידות, כפי שנתגלו בגרסאות התובעת, כאמור לעיל, העדפנו את גרסתו של הנתבע, אשר מהרגע שהודה בקיום היחסים, האסורים לפי קוד ההתנהגות בחברה, היה עקבי בתיאורם" (סעיף 54 לפסק הדין).
--- סוף עמוד 51 ---
בין היתר, אמר בית הדין קמא על מהמנות המערערת: "... כי עצם רצונה של התובעת לחלוק על מסמך שהיא הגישה מטיל ספק בגרסתה, שהשתנתה מזמן לזמן" (סעיף 30 לפסק הדין). במספר סעיפים בפסק דינו דחה בית הדין קמא את גרסתה של המערערת, ובין היתר קבע שהמערערת היא זו אשר יזמה את תחילת הקשר האינטימי עם המשיב, והיא אשר התעקשה לקיים עמו "פגישה אישית" (סעיף 45 לפסק הדין).