עוד ציין בית הדין קמא סתירה אשר עלתה בעדותה של המערערת, כדלקמן:
"התובעת טענה ... כי ב- 6.2.02, באותו יום בו התקיימה השיחה, בה הבהירה לנתבע, מיוזמתה, שאינה מעוניינת ביחסים אינטימיים עימו, אלא רק בקשרי עבודה, והוא הסכים לכך, נסעו השניים לחוף היום וניהלו שיחה רגילה בין 'עמיתים לעבודה' - היא השיחה הידידותית.
תמוה בעינינו, כי התובעת, הטוענת היום, ש'הוטרדה מינית' על ידי הנתבע משך כשנה וחצי, עובר לשיחה הנ"ל, מצאה לנכון ללכת לחוף הים לשיחת ידידים עם 'המטריד'. יתרה מכך, אנו תוהים, מדוע היה צורך בקיום עוד שיחה, מחוץ למקום העבודה ומעבר לזמן העבודה, בו ביום בו 'הובהר', שהיחסים יהיו יחסי עבודה, גרידא. ... אנו סבורים, כי יש בכך כדי להעיד, ולו במעט, על 'זכרונה הסלקטיבי' של התובעת ומעדיפים את תיאורו של הנתבע לתחילת הקשר...". (סעיף 46 לפסק הדין, ההדגשה במקור).
ועוד. הן בכתב התביעה והן בתצהיר שהגישה, טענה המערערת כי המשיב אנס אותה, וכי היא קיימה עמו יחסי מין בניגוד לרצונה ("אונס"), מתוך פחד וחשש למקום עבודתה. בית הדין האזורי דחה את גרסתה של המערערת וקבע, כי יחסי המין בין השניים היו מרצונה החופשי של המערערת ובהסכמתה, ובלשונו: "אנו משוכנעים, כי עניין לנו ביחסי מין - בהסכמה - בין בגירים, אשר רק בדיעבד, ומסיבות הקשורות בתחושות תיסכול ואכזבה של התובעת, ניסו לשוות להם כותרת אחרת" (סעיף 50 לפסק הדין).
[3] הלכה מושרשת היא, כי בית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, המתבססות על התרשמותו ממהימנות העדים. לערכאה ששמעה את העדים יתרון על פני ערכאת הערעור, בשל ההזדמנות להתרשם מהם באופן בלתי אמצעי. על כן, התערבות בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות המושתתות על התרשמות מעדים היא חריגה, ושמורה לנסיבות קיצוניות ויוצאות דופן (ראו: עע 424/06 מטבחי שרת בע"מ – ילנה גרוחולסקי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 2.8.2007).
--- סוף עמוד 52 ---
במקרה שלפנינו, בית הדין ביסס את קביעותיו העובדתיות על יסוד העדויות שנשמעו בפניו, תוך שהוא מנמק כדבעי את העדפתו את גרסת המשיב על פני גרסתה של המערערת. עיון בחומר הראיות העלה, כי בדין נקבע כי בעדותה של המערערת היו אי-דיוקים משמעותיים, וסתירות, וזאת בניגוד לעדותו של המשיב אשר היתה סדורה, ומהימנה.
מחוות דעתה של חברתי, השופטת וירט-ליבנה, עלול להשתמע שיש בה ספקות לגבי דחיית גרסתה העובדתית של המערערת שנדחתה באופן מפורש על ידי בית הדין האזורי. יודגש, כי בין היתר, בית הדין האזורי דחה את גרסת המערערת לתיאור "האונס" אשר התרחש, לטענתה, במקלט שבמקום עבודתם המשותף. בתוך כך, נקבע כי המשיב לא הפעיל שום כוח על המערערת על מנת להביאה למקלט, והיא זו אשר רצתה שהדלת תיסגר. עניין בקשתה של המערערת לסגור את דלת המקלט הינו שולי להבנת נסיבות האירוע. את האירועים שהתרחשו במקלט יש להבין על יסוד מכלול הנסיבות, לרבות השיחה האישית שהתקיימה לפני כן ביוזמת המערערת; המערערת והמשיב הלכו שניהם יחד מרצון למקלט; הטיול המשותף שלהם על חוף הים; המשך ניהול הקשר ביניהם משך כשמונה חודשים; הגשת התביעה כנגד המשיב רק לאחר הגשת תלונה כנגדה על ידי המשיב ובת זוגתו; ועוד.