בשונה מן השירות הציבורי, אין מדובר במערכת יחסים פסולה ברמה הבין אישית, ואין היא עולה כדי "הטרדה מינית", המצדיקה פיצוי מכח החוק.
- על אף שבית הדין האזורי איפשר למערערת להזמין את גב' חבר, עורכת הדו"ח בגין תלונת המערערת על הטרדה מינית, בחרה המערערת לוותר על עדותה. משכך, קבע בית הדין האזורי כי יש לקבל את האמור בדו"ח כראיה לאמיתות תוכנו.
- המערערת ביקשה לצרף לתביעתה תוצאות בדיקת פוליגרף שערכה. בהחלטה מיום 01.05.05 קבע השופט הראשי רמי כהן, כי משקלה של הראייה איננו רב, אלא אם תוגש בהסכמת הצדדים. מאחר שהמשיב התנגד להגשתה, לא התיר בית הדין האזורי למערערת להתיר את הגשת תוצאות בדיקת הפוליגרף.
- בהחלטה נוספת מיום 16.08.05 נדחתה בקשתה של המערערת להגיש חוות דעת רפואית מתחום הנפש, המעידה ככל הנראה על מצבה הנפשי בתקופה הרלבנטית. בקשה זו של המערערת הוגשה לאחר שהתיק נקבע לשמיעת הוכחות, ומשלא נמצא טעם המצדיק את קבלת הראייה בשלב זה, נדחתה הבקשה. בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי נדחתה על ידי נשיא בית דין זה בהחלטה מיום 02.10.05 (בר"ע 674/05).
טענות הצדדים בערעור
- באת כח המערערת טענה, ראשית, כנגד החלטותיו של בית הדין האזורי שלא לאפשר למערערת להביא את ראיותיה בפניו. בין הראיות הדרושות לטענת המערערת, עדות מומחה הפוליגרף שבדק אותה ומצא כי היא דוברת אמת ביחס לגרסתה וחוות דעת המומחה הרפואי מתחום נפש האדם. בערעור מבקשת המערערת כי יתאפשר לה להביא את ראיותיה במלואן, לצורך הוכחת מעשה ההטרדה המינית והפיצוי הכספי המגיע לה.
--- סוף עמוד 10 ---
- לגופו של עניין טענה באת כח המערערת כדלקמן:
בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית, מקום בו מדובר ביחסי מרות במסגרת העבודה, נזנח התנאי הדורש את החצנת חוסר העניין להצעות המיניות שניתנו למוטרד. על כן, טעה בית הדין האזורי עת זקף לחובתה של המערערת את התנהלותה בהקשר זה.
לטענת המערערת, "מערכת היחסים" כפי שתוארה בבית הדין האזורי מהווה ניצול יחסי מרות, בניגוד לחוק למניעת הטרדה מינית.
- המשיב תמך בקביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית הדין האזורי, וטען כי הן מעוגנות היטב בחומר הראיות, סבירות והגיוניות, ולכן אין מקום להתערב בהן. לגופו של עניין, השיב המשיב לטענות המערערת כדלקמן:
א. עקרונותיו ותכליתו של הדין המשמעתי בשירות המדינה אינן כעקרונות הדין הפלילי והאזרחי. לא כל הפרת משמעת על רקע יחסים אינטימיים, מהווה עבירה או עוולה על החוק למניעת הטרדה מינית. על כן, צדק בית הדין שקבע כי רומן המבוסס על הסכמתם של שני בגירים לא ייחשב כהטרדה מינית.