לצערי, פרטי המקרה שאירע לפני כשנתיים הובאו לידיעת החברה רק בסוף חודש יוני השנה והדבר מקשה על בירור העובדות ונקיטת צעדים ראויים."
--- סוף עמוד 7 ---
- לאור האמור, קבע המנכ"ל כי יתאם מחדש את סדרי הישיבה והעבודה בחטיבת האולטראסאונד בה עבדו המערערת והמשיב; לאור העבירות המשמעתיות שעבר המשיב, תיבחן הגדרת תפקידו וסמכותו לנהל עובדים; נהלי החברה בנוגע לאיסור ההטרדה המינית יובאו מחדש בפני העובדים והמנהלים, בנפרד.
נכון למועד הגשת התביעה, ומאז מרץ 2003 היה מר ליכטר מנהלה הישיר של המערערת.
- בבית הדין האזורי תבעה המערערת פיצוי בסכום כולל של כחצי מליון ש"ח, שכלל פיצוי כספי בגין פגיעה בכבודה כאדם, בחירותה, פרטיותה, וזכותה לשוויון וכן בגין הנזק הנפשי שנגרם לה; פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב גירושיה; ותשלום בגין אובדן חלקה בהכנסות בעלה.
- לאורך ההליך בבית הדין האזורי, לא הסתיר המשיב כי במהלך שנת 2002 ניהל מערכת יחסים אינטימית עם המערערת, אולם לטענתו, לא היתה בה כפיה או כל מימד של ניצול מרות.
המשיב גרס, כי המערערת היא זו שיזמה סימני התעניינות בו, בשיחות, בטון דיבור, ברמזים, נגיעות ובלבוש חושפני. לאחר שניסתה מספר פעמים לשכנעו לקיים עימה קשר, נכנע לבסוף, כהגדרתו. לטענת המשיב, עשתה כל אשר לאל ידה כדי להתקרב אליו ולשמור על מערכת היחסים שנתפתחה ביניהם. מערכת, אשר כללה כאמור, יחסי מין מזדמנים בלבד.
לטענת המשיב, המערערת אף התנגדה להפסקת הקשר האינטימי שנתפתח ביניהם.
פסק דינו של בית הדין האזורי
- בית הדין האזורי (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר ויצנר ומר לוי; עב 4746/04) בחן את טענות הצדדים והעדויות מטעמם, את הוראות החוק למניעת הטרדה מינית, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וההלכה הפסוקה, וקבע כי דין תביעתה של המערערת להידחות.
בקובעו, כי נטל ההוכחה המוטל על שכמי המערערת יהא ברמה העולה על מידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, פנה בית הדין האזורי ובחן את
--- סוף עמוד 8 ---
יסודותיה של "ההטרדה המינית" תוך ניצול יחסי מרות, כאמור בסעיף 3 (א)(6) לחוק למניעת הטרדה מינית.
- ככלל, היו המשיב והעדים מטעמו אמינים בעיניו של בית הדין האזורי, על פני המערערת והעדה היחידה מטעמה, היא אחותה. ראשית, קבע בית הדין האזורי, כי בין המשיב למערערת התקיימו יחסי מרות, במובן הפשוט של שליטת ממונה, אף אם עקיף, על הכפוף לו.
אשר לשאלה, האם ניצל המשיב את יחסי המרות לרעה, על מנת להשיג את הסכמתה לביצוע המעשים המיניים בה, סבר בית הדין האזורי כי התשובה לשאלה זו שלילית.
- בית הדין האזורי מצא, כי המערערת היא זו שיזמה את תחילת הקשר האינטימי, וכי ה"אונס" לו טענה המערערת לא נעשה בניגוד לרצונה, אלא בהסכמתה. למעשה, מצא בית הדין האזורי, כי נסיבות העניין מצביעות על יחסי מין שהתקיימו בהסכמה בין בגירים, אשר רק בדיעבד ניסתה המערערת להציגם כ"הטרדה מינית", מסיבות הקשורות בתחושות תסכול ואכזבה.
לשם העמדת דברים על מכונם, אקדים את המאוחר ואציין, כי התשתית העובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי, אינה מרחיבה את יוזמתה של המערערת ביחסים שהתפתחו בין המשיב לבינה, למימדים המתוארים בחוות דעתו של חברי הנשיא אדלר.
- קביעותיו אלה של בית הדין האזורי ניתנו על יסוד התרשמותו מהשתלשלות העניינים, העדויות שבחרה המערערת להביא, ואלו שלא הביאה, העובדה שהמערערת לא הגישה תלונה במשטרה בגין המעשים שביצע בה המשיב וסתירות וחוסר אחידות שנמצאו בגרסתה של המערערת.
- טענתה של המערערת, לפיה עצם קיומו של רומן המבוסס על רצון משותף של בוגרים, בין מי שיש ביניהם יחסי כפיפות, מהווה "הטרדה מינית" – נדחתה. בעניין זה, קבע בית הדין האזורי, כי משמדובר בחברה פרטית,
--- סוף עמוד 9 ---