מעבר לכך, במקרה שלפנינו, נורמות ההתנהגות האמורות מעוגנות בנוהלי החברה. על כן, המשיב עבר עבירת משמעת כלפי החברה, עת נמנע מלדווח לממונים עליו על מערכת יחסיו עם המערערת. המשיב היה מודע להיותו בכיר מהמערערת בהירארכיה בארגון, וכי היה עליו לדווח על יחסיו עם המערערת להנהלה, כפי הקבוע בנוהלי החברה וחרף זאת, בחר הוא שלא לעשות כן. על כך העיד: "נכון שכן הייתי צריך לדווח, אבל לא בגלל שראיתי את זה כחשש להטרדה מינית, הייתי צריך לדווח על זה, כי בעצם לפי נהלי החברה זה לא היה תקין שהייתי ביחסים רומנטיים עם משהי בחברה שאני מעליה בהיררכיה."[25] יצוין, כי ננקטו צעדים משמעתיים כנגד המשיב, במעורבותו של מנכ"ל החברה.
תיחום החזקה –
--- סוף עמוד 61 ---
[12] המקרה שלפנינו הינו יוצא דופן בסוגיה של הטרדה מינית. כאמור, חסרים בו סממנים מובהקים של הטרדה מינית, כגון: הפעלת לחץ מצד המטריד, קיומה של אווירה עוינת במקום עבודה, ועוד כיוצא באלה כפי שפורט לעיל. בנוסף, היוזמה ליצירת הקשר האינטימי באה מצד העובדת. על כן, אין בנסיבות אלה עילה להגשת כתב אישום כנגד המשיב במישור הפלילי. כמו כן, אין למערערת עילה להגשת תביעה כנגד החברה, אשר לא ידעה על הקשר בין המשיב לבין המערערת ולא הוכח, כי החברה פעלה שלא בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית ולתקנות שהותקנו על פיו, אלא אף קבעה נוהלי התנהגות מפורשים במקרים בהם מתפתח קשר אישי בין שני עובדים בחברה.
בבואנו לבחון סוגיה של הטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה, בין שניים אשר יחסי מרות ביניהם, עלינו להבדיל היטב בין מקרה בו העובד מנצל את יחסי המרות על מנת להביא את העובדת לשתף עמו פעולה ולפתח את הקשר, לבין מצב בו הקשר מתפתח תוך הסכמה הדדית, מתוך רצון כן של שני הצדדים. במקרים שכאלה, על מנת להפריך לחלוטין את חזקת ניצול יחסי המרות, על העובד הבכיר לפעול מצדו בתחילת מערכת היחסים המתפתחת, לביטול יחסי המרות, ולהביא להפרדה במקום העבודה בין היחסים המקצועיים לבין היחסים האישים שבינו לבין העובדת. כמובן, פעולה זו היא תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה.
למשל, בחברה גדולה עם כמה סניפים, אפשר להעביר את העובד או העובדת לסניף אחר, בבית חולים ישנה אפשרות להעביר אחד מהם למחלקה אחרת וכו'. יצוין, כי אין לשלול אפשרות בה גם העובדת וגם העובד יבקשו מהמעסיק להישאר בתפקידם הנוכחי, בלא שיועברו לתפקיד אחר או למקום אחר במפעל. לדידי, הדבר העיקרי הינו בעצם הניסיון להביא לביטול יחסי המרות, ולאו דווקא ביטולם בפועל. זאת, על מנת למנוע כל חשש וספק באשר לניצול יחסי המרות במסגרת מערכת היחסים.