(2) מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו- 349 לחוק העונשין.
(3) הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות.
(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.
(5) התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית."
- המעשים הנחשבים להטרדה מינית על פי ההגדרה שלעיל כוללים, למעשה, שני סוגים של התנהגויות.
המעשים המפורטים בסעיפים 3(א)(1), (2) ו- (5) לחוק הן התנהגויות אשר מעצם טבען הינן שליליות, וכוללות – בין היתר - מעשים חמורים העולים, ברובם, כדי עבירה פלילית, כקבוע בחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין). בשל כך, לא נדרשת בהן תגובה של דחייה מצידהּ של המתלוננת, כדי שיבואו לגדרו של מעשה "ההטרדה המינית".
מאידך, המעשים המפורטים בסעיפים 3(א)(3) ו- 3(א)(4) לחוק הן התנהגויות אשר על פי רוב הינן פסולות, אולם יאסרו רק מקום בו הן אינן רצויות למתלוננת[4].
--- סוף עמוד 13 ---
החוק למניעת הטרדה מינית קובע, כי על האדם המוטרד להראות למטריד, שאינו מעוניין באותן התנהגויות. הדרך להראות את חוסר העניין צריכה להיעשות, בהתאם לסעיף ההגדרות, במילים או בדרך של התנהגות, ובלבד שלא היה ספק סביר לגבי משמעות ההתנהגות.
קודם שנפנה לבחון את מעשי ה"הטרדה המינית", המפורטים בסעיפים 3(א) (3) ו- 3(א)(4) לחוק, בחריג להם הקבוע בסעיף 3(א)(6) ובמשמעותו, נתייחס לחלק מטענותיה של המערערת כי ההטרדה המינית כלפיה נעשתה תוך ביצוע "מעשים מגונים", כמשמעותם בחוק העונשין.
מעשים מגונים – סעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית
- המערערת ציינה בתביעתה, כי היא זכאית לפיצוי מכח החוק למניעת הטרדה מינית, בשל "מעשים מגונים" שנעשו כלפיה, העולים כדי הטרדה מינית האסורה על פי החוק, בהתאם לסעיף 3(א)(2) שבו.
- בהתאם לסעיף 3(א)(2) לחוק, הטרדה מינית כוללת "מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו- 349 לחוק העונשין".
מעשים מגונים מוגדרים בסעיף 348(ו) לחוק העונשין, וכוללים "מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים."
בפסיקת בית המשפט העליון בעניין מדינת ישראל – אברהם בן חיים[5], נקבע כי "על מנת להרשיע בעבירה לפי סעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית יש לנהוג משל מדוברבהרשעה לפי אחת מן העבירות המפורטות בסעיפים 348 ו- 349 [לחוק העונשין – ו.ו.ל] שכן, מבחינת דיני העונשין, מדובר באותה עבירה."[6]