(ד) היקף הצו
- טענות המבקש בענין זה מופנות כלפי סעיף ד' לצו המתיר תפיסת "כל מחשב נייד או נייח (לרבות טלפון חכם או טאבלט) המשמש את המשיב, לרבות בביתו שברחוב שלמה המלך 57, תל אביב". המבקש טען כי צו התפיסה רחב, כוללני ואינו ממוקד, ולכן יש לבטלו מטעם זה. בית הדין קמא דחה טענה זו בקובעו (סעיף 49-51):
--- סוף עמוד 10 ---
"49. אשר לטענה כי בית הדין לא הגביל את תפיסת החומר הרלוונטי המצוי במכשיר הטלפון הנייד של המשיב וכי מדובר בצו גורף שניתן ללא הנמקה וללא ביסוס, טריגו לא ביקשה לקבל את מלוא החומר שנתפס כי אם את החומר הרלוונטי בלבד הנוגע לסוד המסחרי, מאגר המידע, ולניצולו לצרכיו של המשיב.
- גם במידה והצו, בסעיף זה, לא הגביל את התפיסה לחומר הרלוונטי בלבד והיה לכאורה רחב יותר מיתר סעיפיו - אין המשמעות שיש להעביר את החומר שאינו רלוונטי לטריגו וכאמור, היא כלל לא מבקשת זאת. בהתאם להלכת חכמון, במצב זה:
"על בית הדין האזורי היה לשמוע בדיון במעמד שני הצדדים את עמדתם לגבי הפריטים שנתפסו, ולקבוע אילו מהם יש להעביר למשיבות ואילו לאו. זאת, תוך איזון בין הזכות לפרטיות, להגנה על הקניין, ולהגנה על חופש התחרות של המערערים, לבין הזכות לשמירה על הקניין וסודותיה המסחריים של המשיבות".
הדבר עולה גם מתקנה 18 לתקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין), התש"ס-1999 ...
- היותו של הצו רחב באופן יחסי בהקשר זה אינו מהווה, לדעתנו, טעם לביטול הצו. ככל שתהא מחלוקת אשר לרלוונטיות מסמכים שנמצאו בטלפון הנייד של המבקש, יתקיים דיון בהתאם לאמור לעיל ובית הדין ייתן הכרעתו אשר למסמכים שבמחלוקת".
בבקשתו שב המבקש על טענתו כי לשון הצו רחבה, וככזו היא מאפשרת היא תפיסה רחבה של מידע שאינו בהכרח רלבנטי "לרבות סיסמאות לרשתות ו/או בנקים, תכתובות, התכתבויות באסמסים ו/או וטסאפים עם צדדים שלישיים, תמונות אישיות של המבקש וכיו"ב". לטענתו, הפגיעה נוצרה בעצם התפיסה, ולכן מסירת חלק מהמידע למשיבה, לא מאיינת את הפגיעה הנובעת מרוחב התפיסה. כמו כן, נטען כי תיבת הדואר בנייד ובמחשב זהה, ולכן אין ערך מוסף בתפיסה זו. על יסוד זה טען המבקש שדין הצו להתבטל. המשיבה טוענת כי תפיסת המידע הרלבנטי מן המכשיר הנייד היתה הכרחית למניעת מחיקת החומרים בלחיצת כפתור וכי אף אם הצו רחב באופן יחסי קבע בית הדין קמא
--- סוף עמוד 11 ---
מנגנון המבטיח איזון בהתאם להלכות בית הדין הארצי בענין חכמון, ולכן אין מקום לבטל את הצו מטעם זה.
- המשיבה טוענת כי מרכז הכובד בהגנה על זכויותיו של האדם כלפיו מופנה הצו בעיקרו במסגרת החלטה שיפוטית איזה מבין המסמכים הנתפסים יש להעביר למבקש הצו. את יתידותיה של טענה זו מבקשת המשיבה לתמוך בתקנה 18 לתקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין), תשנ"ט-1999 (להלן: התקנות), שזו לשונה:
"היו בין הנכסים שנתפסו או שהועתקו, מסמכים, מחשב, חומר מחשב או פלט כהגדרתם בחוק המחשבים, תשנ"ה-1995, או נכסים שבעת החיפוש טען מי שנגדו ניתן הצו כי הם סוד מסחרי, יישארו נכסים כאמור בידי כונס הנכסים, והוא ישמור בסוד את תוכנם, ולא יגלה אותו אף למבקש, עד לקיום דיון במעמד כל הצדדים, שבו יכריע בית המשפט מה ייעשה בהם; בית המשפט רשאי לאפשר גילוי לפני קיום דיון כאמור, מטעמים מיוחדים שיירשמו".