עוגן לטענה זו מצוי בדעת הרוב בע"ע (ארצי) 219/07 עמוס חכמון נ' LDI-Licensing Dynamics International Ltd (22.9.08) שם ניתן צו תפיסה נרחב ובית הדין הורה בעת מתן הצו כי החומר שנתפס יועבר למבקש הצו מבלי שניתנה לאדם שנגדו הופנה הצו להביע הסתייגותו ומבלי שבית הדין הכריע בהסתייגויות אלה. כאמור, דעת הרוב סברה כי משטרם הועבר החומר שנתפס למבקש הצו, כך שניתן לפעול בהתאם להסדר הקבוע בתקנה 18 – אזי אין מקום לבטל את הצו מטעם זה. וכך נאמר:
"אשר לפגם הרביעי עליו עמד חברי - ניסוח רחב של הצו - מסכים אני כי היה מקום לדייק בניסוחו של הצו ולאבחן בין עצם החיפוש והתפיסה ובין זכותם של מבקשי הצו לקבל את החומר שנתפס. אכן היה מקום לקבוע שהעברת החומר שנתפס לידי מבקשי הצו תעשה על יסוד החלטה שיפוטית, לאחר שמיעת הצד שכנגד (בענייננו - המערערים), זאת כדי לוודא שמבקשי הצו יקבלו אך ורק אותו חלק מן החומר שנתפס לו הם זכאים ולא מעבר לכך. הסדר שכזה מעוגן בתקנה 18 לתקנות עוולות ממסחריות (סעדים וסדרי דין) תש"ס-1999 ומן הראוי שישתקף גם בצו של בית הדין, בין אם במפורש ובין אם בהפנייה.
--- סוף עמוד 12 ---
עם זאת, מן הדיון שבפנינו עולה כי החומר שנתפס בידי הכונס טרם הועבר למבקשי הצו והוא אף הודיע כי יפעל כאמור בתקנה 18 לתקנות עוולות מסחריות. בנסיבות אלה לא נפגעו זכויותיהם של המערערים ואין צידוק לביטול החלטת בית הדין האזורי מטעם זה".
ברוח זו, אך בהקשר שונה הנוגע למסירת מידע מרשויות ציבוריות, ראו גם סעיף 23ה לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.
- נקודת המוצא היא כי בעידן הטכנולוגי הפכו המחשבים והטלפונים הניידים "לארכיב כמעט אינסופי המאכסן בתוכו את זיכרונותיו, פרי עמלו, ומשאו ומתנו של האדם (על פוטנציאל הפגיעה בזכויות הפרט בעת חדירה לחומר מחשב" (מתוך רע"פ 8873/07 היינץ נ' מדינת ישראל (2.1.11)). אכן, במחשבים – לסוגיהם השונים – נאגרים, בין היתר, באופן אינטנסיבי מידע אישי רב, כגון תמונות, התכתבויות, מסמכים בעלי תכנים אישיים, זיכרונות ועוד. במציאות זו – ובהינתן הפער העצום בין היקף החומר האגור לבין החומר הנדרש - נדרשת בחינה זהירה של היקף צו התפיסה, תוך ניסיון לאתר את שביל הזהב בו מטרת הצו מוגשמת ביעילות – מזה, והסיכון לתפיסת המידע שלא לצורך מצומצם למינימום ההכרחי - מזה. בהתאם לכך, כאשר ניתן להגשים את התכלית המונחת ביסוד מתן הצו באמצעות תפיסה ועיון חלקיים במידע הרי שיש להעדיף זאת על פני תפיסת מלוא המידע האגור במחשב ובפרט מידע עודף בעל אופי אישי.
- ההסדר הקבוע בתקנה 18 הוא אכן הסדר חשוב, המאפשר צמצום הפגיעה בזכות לפרטיות, שכן באמצעותו מצומצם הסיכון לפגיעה בפרטיות עקב חשיפת מידע פרטי אישי שנאגר במחשב לידי מבקש הצו. יחד עם זאת, יש לזכור כי מידה מסוימת של פגיעה בזכויות הפרט, ובמיוחד בזכות לפרטיות, נותרת בשל עצם תפיסה נרחבת של מידע אגור. משכך, לטעמינו, ראוי לחדד כי ההסדר הקבוע בתקנה 18 אינו אמור להוות תחליף לבחינה אם ניתן להגשים את תכלית צו התפיסה באמצעות צו כינוס המורה על תפיסת חלק מהמידע האגור. תפיסה חלקית זו מונעת פגיעה שלא לצורך בזכות לפרטיות ולקניין של האדם שכלפיו מופנה הצו, ועל כן היא מתחייבת מדרישת המידתיות.
- משכך, ובמבט צופה פני עתיד, בעת שקילת האפשרות למתן צו תפיסה חלקי יש לתת את הדעת למספר שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, נציין: העדפת צו תפיסה חלקי על פני מלא – האם את המידע המבוקש ניתן לאיפיון והגדרה מבלי לפגוע בהגשמתה היעילה של תכלית הצו? המענה
--- סוף עמוד 13 ---