ברע (ארצי) 38380-03-17 טל כהן נ' טריגו חברה להשקעות ושיווק נדל"ן בע"מ

ניתן ביום 11 יוני 2017

בפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח, השופטת חני אופק גנדלר

נציג ציבור (עובדים) מר שלמה כפיר, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון

השופטת אופק גנדלר

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (השופט תומר סילורה ונציגי הציבור מר יעקב גרינברג וגב' אהובה גנור; סע"ש 16040-09-16) מיום 5.3.17. בהחלטה זונדחתה בקשתו של מר טל כהן (להלן: המבקש), להורות על ביטול צו כינוס הנכסים (להלן: הצו) או פקיעתו, אשר ניתן ביום 13.9.2016, כשצו זה הוצא לבקשת טריגו חברה להשקעות ושיווק נדל"ן בע"מ (להלן: המשיבה). תחת זאת, התיר בית הדין קמא – לאחר דיון במעמד הצדדים - עיון בחומר שנתפס  אצל המבקש על ידי כונס הנכסים מכוח הצו. ההחלטה ניתנה לאחר דיון במעמד הצדדים ושמיעת עדויות, ועל רקע החשד  כי המבקש לאחר פיטוריו גנב לכאורה סודות מסחריים של המשיבה. עוד קבע בית הדין קמא בהחלטתו כי טרם העיון במסמכים יעביר הכונס רשימה מפורטת של כלל הנכסים והמסמכים שנמצאו במהלך הכינוס  בחפציו של

--- סוף עמוד  1 ---

המשיב. ב"כ המבקש תהא רשאית להעביר התנגדויות, ככל שיהיו לה, באשר לרלוונטיות המסמכים ברשימה. ככל שב"כ המבקש לא תעביר התנגדות יועברו כלל המסמכים שברשימה לעיון באי כוח הצדדים. המבקש חויב בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪. לאחר שנתנו לצדדים הזדמנות להביע עמדתם,  החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערעור והוגש ערעור, כאמור בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדר דין), תשנ"ב – 1991. נקדים את המאוחר ונציין כי החלטנו לדחות את הערעור מהטעמים שנפרט בהרחבה להלן.

(א) הרקע העובדתי

1. המשיבה הינה חברה המתמחה באיתור ושיווק מקרקעין, והמבקש הוא עובד לשעבר בה. המשיבה  מפעילה מערך שיווק טלפוני לקביעת פגישות וביצוע הליכי מכירה, ובמסגרת זו הקימה מאגר לקוחות. המבקש הועסק תחילה כמנהל מאגרי מידע ומערכת ניהול הלקוחות (18.3.14-25.12.14), ולאחר הפסקה מסוימת ביחסי ההעסקה כמנהל מוקד הטלמרקטינג (28.6.15-20.8.16). בחודש יולי 2015  פוטר המבקש, וזמן קצר לאחר מכן באוגוסט 2015 ניעור החשש כי המבקש (בפרק הזמן שבין עריכת השימוע לעזיבתו את משרדי המשיבה) הוריד למחשב בו השתמש את קובץ מאגר הלקוחות, ושלח אותו לעצמו ו/או לגורמים אחרים באמצעות תיבת הדואר האלקטרוני שהקצתה לו המשיבה. על פי הנטען על ידי המשיבה, חשדה ניעור כיוון שחלק מלקוחותיה, הכלולים במאגר האמור, החלו לקבל פנייה מחברה אחרת. דו"ח פעילות משתמשים שהנפיקה המשיבה בעקבות החשד הלכאורי האמור אשש אותו, כיוון שממנו עלה כי לכאורה ביולי 2016 (לאחר קבלת הזימון לשימוע) יצר המבקש קובץ אקסל שייצא לתוכו את נתוני מאגר המידע, פעולה שאינה נדרשת לצורך עבודתו. כמו כן, נבדקו מצלמות האבטחה ובהן ביום פיטורי המבקש הוא נצפה תחילה בעמדת העבודה שלו, ומקץ כשעה ניגש למחשב בעמדה סמוכה לשלו, של עובדת שאינה קשורה למחלקתו, ועשה בו פעולות שונות.  לאחר סיום עבודתו אצל המשיבה החל המבקש לעבוד בחברה מתחרה בתחום שיווק הנדל"ן.
2. ביום 13.9.16 נתן בית הדין קמא – לבקשת המשיבה ובמעמד צד אחד - צו לתפיסת וכינוס נכסים, וזאת על רקע חשש לגזל לכאורה של סוד מסחרי. בהחלטה זו עמד בית הדין קמא על כך שהיסודות למתן הצו התקיימו לכאורה. וכך נאמר (סעיפים 23-24):

--- סוף עמוד  2 ---

"23. הוכח לכאורה כי קיים חשש של ממש לביצוע עוולה לפי החוק.

                       ראשית, טריגו הציגה בפנינו דו"ח חוקר, מומחה מחשבים, המציג כי ביום 19.7.16 בשעה 14:22 המשיב ביצע פעולה חריגה ושמר קובץ אקסל, בו הופיעו נתונים של 66,794 לקוחות ו/או לידים של החברה המכילים שם ופרטי התקשרות. בנוסף לקובץ זה, ביום 19.7.16 בשעה 14:23 נוצר בתוך מסד הנתונים של האאוטלוק קובץ בשם זהה, אשר נמחק דקה לאחר מכן בשעה 14:24.

                       מבדיקת המחשב השני, עלה כי בשעה 15:14 נעשתה גישה לאתר ג'מבומייל, המאפשר העברת קבצים בעלי נפח גדול אשר מפאת גודלם לא עובדים באמצעות דואר אלקטרוני רגיל, אך החוקר לא הצליח לאתר איזה קובץ הועלה לרשת באמצעות שירות זה.

                       שנית, שוכנענו כי מדובר לכאורה ב"סודות מסחריים" של טריגו, שהושגו על ידה במהלך עבודתה מרובת השנים, וכי זהו נכס ממשי מוגן. הגעת הנתונים למתחרים או צדדים שלישיים תאפשר לאותם הגורמים לעשות שימוש במאגר המידע הנ"ל ולהציע לאותם לקוחות שירות מתחרה, מה שעלול לגרום לנזק כלכלי נרחב למבקשת.

                       שלישית, שוכנענו הפעולות כפי שהוצגו: המשיב שמר את קובץ המידע במחשבו וניסה לשולחו באמצעות תוכנת האאוטלוק (דואר אלקטרוני), ניגש למחשב של חברתו לעבודה וככל הנראה שלח את הקובץ באמצעות ג'מבומייל.

                       רביעית, טריגו טענה כי לקוחותיה עצמם הם שעוררו את חשדה מלכתחילה והעלו את הצורך בבדיקה, לאחר שפנו אליהם גורמים מתחרים.

24. 24.באשר להתקיימות התנאי השני הקבוע בסעיף 16 לחוק, הצו נדרש"לשם חיפוש ותפיסת נכסים אשר הופקו תוך ביצוע העוולה או שימוש לביצועה, או לשם תפיסת ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן" וכן התנאי הקבוע בסעיף 17 לחוק, למתן הסעד הקבוע במעמד צד אחד, שהינו ש"קיים חשש סביר שהשהיה עד לדיון במעמד שני הצדדים עלולה לגרום למבקש הצו נזק חמור או להעלמת נכסים" - נחה דעתנו כי תנאים אלה מתקיימים:

--- סוף עמוד  3 ---

צודקת טריגו בטענתה שככל שאכן הועתקו הקבצים ונשלחו באמצעות ג'מבומייל לצד שלישי או למשיב עצמו, הרי שניתן יהיה לחשוף זאת רק אם ייעתר בית הדין וייתן צו כמבוקש. אחרת, סביר להניח כי המשיב לא "יתנדב" לחשוף ראיות המוכיחות את הטענות המועלות נגדו, וככל שיקבע דיון בבקשה במעמד שני הצדדים עוד בטרם יועתקו הקבצים, הרי שהמשיב יוכל, "בלחיצת כפתור", להעלימם באופן שיפגע בתכלית הבקשה. מעבר לכך, המשיב אף עשוי לפעול להעלים ראיות אשר יצביעו על העברת המסמכים לצדדים שלישיים".

על יסוד טעמים אלה, ניתן צו למינוי כונס נכסים, שזו לשונו:

"כונס הנכסים ממונה לשם חיפוש ותפיסה של:

תכתובות דואר אלקטרוני יוצאות מיום 19.7.16 בין השעות 13:00-16:00, הכוללות קבצים מצורפים, למעט קבצי וורד, המצויים בתיבת הדואר האלקטרוני של טריגו שהוקצתה למשיב במהלך העסקתו אצלה, תחת הכתובת talco@trigoltd.com ואשר מצויות במחשבי טריגו שבהרצליה, ככל שאלה אינם מיילים פרטיים (אך כן מיילים הכוללים קבצים של טריגו שנשלחו על ידי המשיב לכתובתו או לכתובת אחרת).

ב) תכתובות שהתקבלו מהכתובת talco@trigoltd.com ביום 19.7.16 בין השעות 13:00-16:00, הכוללות קבצים מצורפים לרבות קבצים מקובצים וקישורים אינטרנטיים להורדת קבצים בעלי נפח גדול, המצויים בתיבת הדואר האלקטרוני של המשיב אצל חברת גוגל תחת כתובת הדואר האלקטרוני: talmailcoco@gmail.com, המצויה במחשבו הפרטי של המשיב (לרבות טאבלט או מחשב נייד), לרבות בביתו שברחוב שלמה המלך 57, תל אביב, או באינטרנט באמצעות גישה מכל מחשב אחר.

ג) תכתובות שנשלחו מתיבת הדואר האלקטרוני של המשיב תחת הכתובת talmailcoco@gmail.com החל מיום 19.7.16 אל צדדים שלישיים, אשר כוללות קבצים מצורפים לרבות קבצים מקובצים וקישורים אינטרנטיים להורדת קבצים בעלי נפח גדול וכל חומר הקשור לטריגו המצויה במחשבו הפרטי של המשיב, לרבות צו המורה לחברת גוגל לאפשר גישה לחשבון.

--- סוף עמוד  4 ---

ד) כל מחשב נייד או נייח (לרבות טלפון חכם או טאבלט) המשמש את המשיב, לרבות בביתו שברחוב שלמה המלך 57, תל אביב".

לצד זאת, ניתנו בהחלטה הוראות משלימות, כשלעניינה של בקשה זו רלבנטיות ההוראות התוחמות את ביצוע הצו לשעות הבוקר בלבד, כך שתחילתו לאחר השעה 07:00 וסיומו טרם השעה 12:00. כמו כן, ההוראה לפיה "כונס הנכסים יחזיק את ההעתקים שביצע, יאחסן וישמור אותם במעטפה או קופסא סגורה, בסודיות גמורה ומבלי שאף הוא יעיין בהם, בכספת במשרדו, וזאת עד שתינתן החלטה אחרת על ידי בית הדין".

3. ביום 18.9.16 בוצע הצו, וביום 20.9.16 הוגש דו"ח לבית הדין קמא. ביום 21.9.2016 הגיש המבקש בקשה למחיקת הצו או להורות על פקיעת הצו; ביום 21.9.2016 התקיים דיון, אולם לא נערכו חקירות של המצהירים; ביום 27.10.2016 הגיש המבקש בקשה מתוקנת למחיקת הצו או להורות על פקיעת הצו; בהחלטה מיום 16.11.2016 נדחתה הבקשה; המבקש הגיש בקשה לעיון מחדש ועיכוב ביצוע; בהחלטה מיום 20.11.2016 קבע בית הדין האזורי כי אינו רואה מקום לשנות מההחלטה "במובן זה שאני לא סבור שיש מקום להורות על מחיקת הצו ו/או פקיעתו, אולם יש בהחלט מקום להורות על זימון הצדדים לדיון בצו הכינוס לגופו של עניין". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור, אשר נדחתה בכפוף לכך שתינתן החלטה מחודשת לאחר קיום דיון במעמד הצדדים ושמיעת עדויות (בר"ע 63291-11-16). ביום 22.12.16 נערכה ישיבת הוכחות, בה נשמעו עדויות, ולאחר מכן ניתנה ההחלטה נשוא בקשה זו, בה הורה בית הדין קמא על עיון בחומר שנתפס אצל המבקש, וזאת בכפוף למתן הזדמנות להשיג על רלבנטיות מסמכים מסוימים. את החלטת בית הדין, בראי רכיבי טענות המבקש, אבחן להלן.

 (ב) המסגרת המשפטית

4. צו כינוס הנכסים – המכונה צו אנטון פילר - הינו צו חריג, אשר מובנה בו קושי כפול: מצד אחד, המדובר בהליך  פולשני, שיש בו כניסה אל החצרים של הצד השני ופגיעה בפרטיותו, ומצד שני, הצו אמור להינתן במעמד צד אחד בלבד, מבלי שהייתה למי שכלפיו מופנה הצו כל אפשרות להגיב ולהסביר את עמדתו, ולו על פני הדברים בלבד. יחד עם זאת, הוא מיועד במקרים המתאימים על אף פוגעניותו להגשים תכלית ראויה, שכן גזל סוד מסחרי – ומבלי לקבוע כי כך היה במקרה דנן - פגום מבחינה ערכית ומוסרית. המחוקק הראשי העניק

--- סוף עמוד  5 ---

בסעיפים 16 ו - 17 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: החוק) לבתי הדין את הסמכות ליתן צו מעין זה במעמד צד אחד תוך שהוא מתווה את התנאים לנתינתו. לצד תנאים אלה הובנה שיקול הדעת גם בהלכה הפסוקה, כשצירוף התנאים בחוק וההלכה הפסוקה מהווה – כפי שנרחיב להלן - ערובה לכך שצו פוגעני זה יינתן אך במקרים המתאימים תוך צמצום הסיכון לשגגה.

ראשית, מאחר וצו ניתן לאחר דיון במעמד צד אחד הרי שבהתאם להלכה הפסוקה מוטלת על המבקש חובת גילוי מוגברת. חובת גילוי זו נשענת בראש ובראשונה על אדני צדק ותום לב. בצידה גם תועלת, שכן גילוי מוגבר עשוי להפחית את ההסתברות לשגגה, אשר הסיכון לה מוגבר עקב אי מיצוי התועלות הקיימות בהליך האדווסרי ובתרומתו לחקר האמת ולעשיית צדק. משמעותה של חובת הגילוי המוגברת היא כי "מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט" (דברי השופט ש' לוין ברע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168). חובת הגילוי המוגברת רוכשת את משמעותה הקונקרטית בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ואין לקבוע מסמרות ביחס אליה. מבחינה כללית חשוב להדגיש כי היא חובקת את כל רכיבי שיקול הדעת השיפוטי במתן צו חריג זה, ואין היא מוגבלת לרכיב זה או אחר, והיא כוללת פירוט היבטים המכבידים לכאורה על מבקש הצו, כך שבפני בית הדין תהא פרושה התמונה בכללותה. בכלל זה, ומבלי להתיימר למצות, אעיר כי היא כוללת פירוט קיומה של עילה לכאורה תוך פירוט בד בבד גם הקשיים העומדים מנגד; היקף הצו המבוקש תוך פירוט איזה מידע עודף עתיד להיתפס בגדרו וחידוד אילו אמצעים ניתן לנקוט לשם מיקודו ובדרך זה הגברת מידתיותו; היבטים יישומיים העלולים היו להישמע מפי הצד שכנגד לו היה נוכח בדיון, ועוד. בדרך זו יהא בידי בית הדין – חרף קיום הדיון במעמד צד אחד - לשקול את כל השיקולים הרלבנטיים, וליתן החלטה אשר הסיכון לשגגה בה מופחת.

שנית, נדרשת בחינה זהירה וקפדנית – הן בשלב מתן הצו במעמד צד אחד והן בשלב בחינת בקשה לביטולו במעמד שני הצדדים לאחר מימושו - כי התנאים הקבועים בחוק אכן התקיימו, וזאת מטבע הדברים באופן לכאורי. עמד על כך בית דין זה בע"ע (ארצי) 15616-11-10‏ ‏ זוקו שיווק והפצה בע"מ נ' חיים (צ'רי) בקוש (3.11.11) (להלן: ענין זוקו). וכך נאמר:

--- סוף עמוד  6 ---

"לפי מבנה זה שבחוק, שאלת המפתח בכל דיון למתן צו חיפוש ותפיסה לפי סעיף 16 לחוק הינה כפולה: ראשית - יש להראות ביומו של "סוד מסחרי" בידי התובע. שנית - יש להראות כי קיים חשש ממשי לביצועה של עוולה, היינו - גזל של סוד מסחרי לפי סעיף 6(ב) לחוק. מדובר  בשני מרכיבים השונים זה מזה אשר כל אחד מהם טעון הוכחה. לצורך זה יש להניח בפני בית הדין תשתית עובדתית מספקת להוכחת אותם מרכיבים. תשתית עובדתית זו צריכה לעבור מבחן כפול: ראשית - בשלב הבקשה על פי צד אחד - יש לשכנע את בית הדין בראיות מספיקות כי התקיימו שני המרכיבים (סוד מסחרי וחשש ממשי לביצוע עוולה) ולכן קיים צידוק להוצאת הצו על פי צד אחד. שנית - לאחר מתן הצו וביצוע התפיסה - מתקיים דיון תוך 7 ימים במעמד שני הצדדים ואף במסגרתו יש לברר, בדיעבד, את קיומם של אותם שני מרכיבים ואת הצידוק שבהוצאות הצו (סעיף 17(ב) לחוק).  התוצאה של שני המהלכים הללו היא החלטה בעניין הצידוק להוצאת הצו לפי סעיף 16 לחוק. ככל שבית הדין מאשר את הצו, הרי הראיות שנתפסו על פיו כשרות לשימוש בהליך העיקרי ואם בית הדין לא מאשר את הצו, הרי על התובע להחזיר את הראיות שנתפסו ואין הן ראויות לשימוש בהליך העיקרי. אך מובן הוא שבשלב מקדמי זה - עוד טרם נדונה והוכרעה התביעה העיקרית - החלטותיו של בית הדין הן לכאוריות בלבד והן ניתנות לצורך צו התפיסה בלבד. החלטות אלה של בית הדין אין כוחן מספיק להוכחת התביעה גופה".

שלישית, בעת שקילת הצו והיקפו יש לבחון שהוא מקיים  – ולו באופן לכאורי – את דרישת המידתיות. זאת, בראי מידת נחיצותו, היכולת להשיג את תכליתו באמצעים חלופיים, היקפו תוך בחינה אילו אמצעים – אם בכלל – ניתן לנקוט לצורך צמצום הסיכון לתפיסת מידע עודף. לענין זה יפים הדברים שנאמרו בע"ע (ארצי) 219/77 חכמון נ' Lidi Licensing Dynamics International Ltd  (להלן: ענין חכמון). לפיהם "בעת מתן הצו, שניתן במעמד צד אחד, על בית הדין להקפיד מאוד לצמצם את הצו רק להיקף הדרוש לפי נסיבות המקרה".