א. ברישא לביקורת כלפי חוות דעת מומחי התובעת, סבור המומחה כי יש לפסול חוות דעת מומחי התובעת בהיותה מנוגדת להוראות ביהמ"ש אשר אפשר הגשת חוות דעת נוספת של מומחה מכל צד, שתעסוק באופן ספציפי בהיבטים הייחודיים לדיני המשפחה בהליך דנן. ואילו התובעת, הגישה חוות דעת של שני מומחים, האחד מתחום דיני המשפחה, פרופ' ליפשיץ והשני , פרופ' אסף חמדני מומחה בדיני תאגידים, חרף קיומה של חוות דעת מומחה ביהמ"ש שאף מומחיותו בדיני תאגידים וניירות ערך. על כן סבור המומחה כי על ביהמ"ש לדחות את חוות דעת ולמצער להורות על מחיקת סעיפים הדנים בתחום התאגידי (רשימת הסעיפים בדף 22 לחוות הדעת).
ב. המומחה דוחה את הנחת מומחי התובעת לפיה מומחה ביהמ"ש הסכים שחלוקה בעין היא הפתרון האופטימלי. לגרסת המומחה, הוציאו מומחי התובעת הדברים מהקשרם. אין המדובר באופציות רגילות, והעובדה כי האופציות שבידי הנתבע אינן ניתנות להעברה אינו עניין טכני בלבד, אלא מהותי. האופציות שנתנו לנתבע במסגרת עבודתו אינן עבירות וככאלה ערך הזמן שלהן הוא רכיב שכר עבור התקופה הרלוונטית.
יש לדחות ניסיון מומחי התובעת לשכנע כי מומחה ביהמ"ש מסכים שהפתרון האופטימלי הוא חלוקה בעין של האופציות, ולכן על ביהמ"ש להעניק לתובעת את שווי האופציות על פי שווין במועד המימוש. עמדת מומחה ביהמ"ש היא כי האופציות הניתנות במסגרת העבודה, והתלויות בהמשך העבודה, הן שונות מאופציות רגילות ולכן במקרה זה, חלוקה בעין של האופציות אינה צודקת ואינה ראויה.
ג. יש לדחות הביקורת שמעלים מומחי התובעת כנגד חוות דעת מומחה ביהמ"ש לפיה קבע זה כי ערך הזמן אינו נכס בר-שיתוף והמייחסים למומחה ביהמ"ש חוסר בקיאות בדיני משפחה. בצדק קבע מומחה ביהמ"ש כי יש להפריד בין ערך הזמן של אופציות שמוענקות לעובד במסגרת עבודתו לבין השווי הנאיבי הראשוני של האופציה. ככל שבני הזוג חיים במשותף ערך הזמן הינו משותף בהיותו חלק מחבילת השכר אותו מקבל העובד עבור התקופה הרלוונטית. ממועד הפירוד והלאה ערך הזמן אינו משותף. להבדיל מהאופציה שהוענקה לעובד במועד כלשהו, הזכות לדחות את מועד המימוש מהווה חלק מחבילת השכר של העובד שאינה משותפת לו ולבת הזוג לשעבר. תשואות עתידיות של נכס שאירעו בזכות יגיעה שיגע בעליו של הנכס לאחר סיום הזוגיות ומבלי שבן הזוג לשעבר תרם מאומה ליגיעה בתקופה שלאחר פירוק הקשר, אינם מקנים בהן שיתוף.