לשאלת ביהמ"ש באותו עניין השיב המומחה: אני לא מדבר על שווי אלא על הזכות באופציה. ואני אומר שמכיוון שהם דגרו ביחד מחצית מהתקופה על הביצים הללו, אזי הזכות של מי שנפרד מהעסק הוא מפסיק לדגור היא רק לגבי חצי מהביצים האלה ואם 50 מהביצים הבשילו – הזכות היא ל 25... (ר' פרו' עמ' 50, שו' 19-24).
- עתה, מבקש הנתבע כי יש לשום את שווי האופציות למועד הקרע, זאת בניגוד להחלטתם המשותפת של הצדדים במהלך החיים המשותפים לדחות מימוש האופציות למועד הרצוי.
גם אם אלך לשיטת מומחה הנתבע כי בשנת *** נתנו לנתבע אופציות חדשות, טענה שאינה מגובה בחוות דעת מומחה ביהמ"ש אשר בטבלה שערך ציין כי האופציות הוקצו לנתבע ביום *** וביום***, עדין סבורני כי סמיכות הזמנים בין הענקת אופציות חלופיות לנתבע בכמות הזהה לאופציות שנתנו לעיל, בשנת למועד הקרע, מחייבת דחיית חלוקת שווי האופציות לתובעת, למועד מימושן.
- חיזוק למסקנתי כי יש להיענות לעתירת התובעת מצאתי בפסיקת בתי המשפט אשר דנו בעתירות בהם נדרשו לשאלה הכיצד תחושב חלקה של בת הזוג בגמלת הפנסיה של הגרוש – האם לפי משכורתו במועד הקרע או על פי משכורתו האחרונה סמוך לפרישה?
- בנסיבות מסוימות, סברו בתי המשפט כי יש לחשב את חלקן של הנשים כולל אותן הטבות השכר לאחר מועד הקרע , זאת על רקע תרומת כל אחד מבני הזוג את חלקו, במהלך החיים המשותפים, בציפייה ליהנות בעתיד מהפירות המשותפים לאותם זרעים אשר זרעו במהלך נישואיהם. תרומת התובעת להצלחת הנתבע אינה במחלוקת, מתוך כוונה כי בעתיד שניהם יהנו מאותו חלום משותף. האם לאחר הפרידה, ולנוכח האפשרות הסבירה כי האופציות בעתיד ישאו רווח כספי גדול, אין לתובעת כל תרומה וכל זכות לרווח זה?
- בתמ"ש פ.ל. נ' פ.ש פסק ביהמ"ש כי התובעת זכאית לחלקה בפנסיה בהתאם למשכורתו האחרונה של הנתבע שעלה בדרגה לאחר מועד הקרע. אולם מאחר ו"משך הזמן בין מועד הקרע למועד הפרישה הוא פחות משלוש שנים. מדובר בפרק זמן קצר יחסית ולכן ראוי יותר לייחס את העלייה בשכר בתקופה קצרה זו למאמץ המשותף של שני הצדדים ויש לייחס עלית שכר זו גם לתרומתה של התובעת במהלך השנים שקדמו לפרישה."
- ביהמ"ש סבר כי במקרים רבים ייתכנו עיוותים באם החישוב יעשה על בסיס השכר במועד הקרע ולכן, אף משיקולים מעשיים אין לאמץ גישה זו. שהרי, אף לפי הגישה הסוברת שיש לחשב את החלק היחסי שלו זכאי בן הזוג על פי המשכורת במועד הקרע, ברור כי יש צורך לשערך את המשכורת מיום הקרע ועד למועד שבו מתקבלת הפנסיה בפועל. (תמ"ש (ת"א) 22575-03 פ' ל' נ' פ' ש' 1.8.10).
- בתמ"ש צ. נ' צ. סבר ביהמ"ש כי:" למרות שחלפו עשר שנים מאז היום הקובע ועד לפרישת הנתבע, מאחר והנתבע לא קודם בשום דרגה ייצוגית מאז, אין לראות ב"ההשבחה" שנוספה לשכרו כהשבחה עצמאית שאינה נובעת מתקופת החיים המשותפים ומדובר בפירות שיש לייחס ל"עץ" שנוצר בתקופת החיים המשותפים. (תמ"ש (ת"א) 42338-03-10 פ.צ נ' א.צ 16.3.11).
- בפס"ד ק.מ. נ' א.מ. המדובר היה בהסכם, שנערך 5 שנים לאחר מועד הקרע, שבו המעביד החליט, במסגרת הטבה עקב יציאה מוקדמת לפנסיה, להעלות את סכום הפנסיה על ידי תוספת מסוימת לפנסיה, ששולמה עד למועד הפרישה הרגיל (בהבחנה מהמועד ליציאה לפנסיה מוקדמת) וכן להעלות את אחוזי הפנסיה בכך, שבמהלך השנים עד להגיע המשיב לגיל פרישה רגילה, ישלם המעביד למבטחים את התשלום הדרוש על מנת שבהגיע המשיב לגיל הפרישה הרגילה, הוא יקבל את מלוא האחוזים, דהיינו 70% ממשכורתו הקובעת, על אף שפרש בטרם עמדו לזכותו כל האחוזים לפנסיה מלאה.
- ביהמ"ש, בדעת רוב, סבר כי התובעת לא ויתרה על תוספות לפנסיה, ככל שהן נובעות משכר העבודה וככל שיש לראותן כחלק מהפנסיה. ביהמ"ש פסק לתובעת חלקה בפנסיה הכוללת בשיעור של 70%. (עמ"ש (חי') 52860-10-12 ק' מ' נ' א' מ' 19.5.13) (ר' תמ"ש (י-ם) 10612/98 פלונית נ' פלוני 2.1.07 ; תמ"ש (ת"א) 51923-99 ג.א נ' ש.ס 18.1.10 (עמ"ש (ת"א) 3069-05-10 פלוני נ' פלונית 24.10.11 ).
- טענת הנתבע כי יש לקיים הוראות החוק ולבצע פרידה נקייה כבר במועד הקרע, נסוג למול פסקי הדין לעיל, המהווים ראיה כי בתי המשפט לא ראו במועד הקרע, בנסיבות מסוימות את המועד הבלעדי לאיזון משאבים בין בני זוג, יש והשאיפה לפרידה נקייה תיסוג בפני ערכי צדק, הגינות, ושוויון ואף בפניה של הדרך הנוחה והנכונה ביותר לעריכת התחשבנות ואיזון.
- לפני סיום, ולאחר סקירת פסיקה מקיפה מצאתי אי אלו פסיקות ספורדיות אשר דנו באיזון משאבים במניות /אופציות בין בני זוג ומחזקים מסקנתי לעיל.
בפס"ד ש.מ. נ' א.מ. פסק השופט יהורם שקד כי יש להמתין עד למימושן של המניות, אחרת ימצא בן הזוג האחר נפגע כלכלית:
לצורך בחינת משאבי הצדדים (מועד הקרע), נקב המומחה בערכן של המניות נכון למועד זה וקבע כי שוויין בניכוי מס, עומד על 79,605 ₪... תחשיב זה, היה נכון אם וככל שמשאבי הצדדים היו נזילים ובשליטתו של כל אחד מהם, אולם אין זו דרך המלך כאשר מי מהצדדים מחזיק במשאב שאיננו ניתן למסחר. "יש לזכור כי המועד הקובע הינו ה- 31.12.07 ומאז ערכן של המניות השתנה. לכאורה, השינוי בערכן של המניות לאחר מועד הקרע איננו רלוונטי באשר יש "להקפיא" את שווי הנכסים לאיזון ולשערכם עד למועד חלוקתם. במצב דברים בו מחזיק אחד הצדדים תיק מניות בחשבונו, הרי שממועד הקרע ואילך אין לזקוף לזכות או לחובת בן זוגו את השינויים בשווי תיק המניות הנ"ל. מסקנה זו מתקבלת משום שנכסים המוחזקים אצל בן הזוג הינם בשליטתו וביכולתו לקבל החלטות כלכליות לגביהן. קרי: האחריות לשווי המניות, לטוב או לרע, הינה על כתפיו של המחזיק בהן בעוד שזכאותו של בן הזוג השני מסתכמת בהכללת שווי המניות במועד הקובע בין יתר משאבי בני הזוג (ראו בהרחבה: י. שקד, חוק יחסי ממון - הנחלץ מפגיעתו הרעה [פורסם בנבו]).
למרות האמור לעיל, כאשר אנו עוסקים בנכס שאיננו ניתן למסחר יש להורות אחרת. כאשר שוויו האמיתי של הנכס ייקבע במועד מאוחר יותר – בין במועד בו ניתן יהיה לסחור בו ובין במועד בו יימכר בפועל – הרי שאין לזקוף לזכותו של בעל הנכס את שוויו הווירטואלי של הנכס, אלא יש להמתין עד לבירור שוויו אמיתי של הנכס.
שווי אמיתי ונכון משמעותו, שווי הנכס במועד הראשון בו ניתן יהיה למכור את הנכס או להסב את הזכות תמורת סכום שווה כסף כלשהו.
לאור האמור לעיל, אל לו לבית המשפט להתעסק בניחושים ובהערכות לגבי "שוויו" של הנכס במועד הקרע, ובדרכים כאלה ואחרות, לשערך שווי זה נכון למועד עריכת הדו"ח ו/או למועד איזון המשאבים בפועל. אם וככל שניתן משקל לשווי הנכס במועד שקודם לחלוקתו בפועל – ולהזכיר, עסקינן בנכס שאיננו בר מסחר – הרי שנקבל תוצאה שאיננה צודקת ואף חוטאת לתחשיבים כלכליים הוגנים, כגון חישובי מס כעת בגין אירוע מס עתידי, שאם וככל שיארע, אין לדעת מה יהיה שיעורו המדויק.
לפיכך, באופן חריג לתחשיבי שווי משאבים במועד הקרע, יש להורות כי במקרה דנן ערכן של המניות יחושב במועד הראשון בו ניתן יהיה לקבוע את שערן הנכון, ובכלל זה, במועד בו המניות תהיינה סחירות. בהולכי בדרך זו, אני מבטיח שוויון מוחלט בין הצדדים, הן למועד מימוש הזכות והן לשווי הזכות. (תמ"ש (ת"א) 48482/07 ש.מ נ' א.מ 30.11.11)
השופטת ע. מילר בפס"ד ק.מ. נ' ע.ז. הקבילה בין אופציות לבין תוכנית פנסיונית, משמע, דחיית מועד חלוקת שוויין של האופציות למועד מימושן בדומה למימוש כספי הפנסיה למועד גמילתן: "אם במהלך הנישואין – זכאית באופן יחסי כמקובל בחלוקת נכס פנסיוני בין בני זוג" (תמ"ש (ת"א) 38890/06 ק. מ נ' ע. ז 9.1.08).
- בפס"ד א.פ. נ' י.פ, שם התבדה החלום, חלקה השופטת אלה מירז בעין לתובעת מחצית מכמות המניות שהיו ברשות הנתבע וזאת משום שבמועד הקרע היו תחזיות כספיות חיוביות שעם הזמן הלכו והתבדו ובמועד מימושן היו שוות אפס כסף. ביהמ"ש סבר , חרף ההלכה כי בעסקים משפחתיים לא תהיה חלוקה בעין אלא בשווי, כי יתכן ובעתיד תוכל התובעת להפיק תועלת מאותן המניות מכוח דיני החברות:
"לאחר ששקלתי את הדברים ובאבחון הנדרש למקרה דנן, מהפסיקה המצוינת, דומה כי יש להעריך את השווי של מניות הנתבע בחברה, נכון ליום עריכת חוות הדעת ולאפשר את רישום התובעת במחצית מניותיו של הנתבע בחברה. פתרון כזה יהיה צודק ונכון בנסיבות העניין. לא מצאתי מקום להורות על חלוקת השווי נכון למועד הפרוד, מאחר ושווי זה גילם שווי תיאורטי של תחזיות שאף אחת מהן לא מומשה (עמ' 23), מעין "הערכת חלום" ללא פעילות ממשית. חלוף הזמן מלמד כי החלום התנפץ והדברים מקבלים חיזוק הן מחוות הדעת של המומחה מלניק (ח/2) המעריכה את החברה בשווי אפס וכנ"ל זכויות הנתבע והן מחקירתו בבית המשפט.
בבחירה בין קבלת אפס לבין רישום מחצית המניות על שם התובעת, דומה כי למרות השיקולים שצויינו בפסיקה, רישום במחצית מזכויות הנתבע במניות, עשוי להוביל בעתיד לאפשרות יציאה מהחברה בהתאם לדיני החברות... מכל המקובץ לעיל ולאחר ששקלתי את הדברים הריני מורה על רישום מחצית ממניות הנתבע בחברה על שמה של התובעת. (תמש (חי') 5848-07-08 א.פ נ' י.פ 6.2.13 )
וכמובן פסק הדין הידוע של השופט גייפמן תמ"ש (ת"א) 17652/03 פלונית נ' אלמוני שם פסק ביהמ"ש כי:"התובעת זכאית למחצית הכספים שנתקבלו במימוש אופציות T (תוכנית ESOP) בגין התקופה מיום הנישואין (7.6.99) ועד 22.4.03 (תום האיזון על פי פסק הדין החלקי, כפי שנקבע בעמ' 38 לפרוטוקול). התחשיב יערך לפי כלל הזמן - "time rule", המשכלל את תקופת העבודה שחפפה לחיים המשותפים לעומת תקופת העבודה הכוללת שתמורתה ניתנו האופציות. שם מימש הנתבע את האופציות לאחר מועד הקרע וביהמ"ש פסק לתובעת מחצית מהכספים שהתקבלו ביחס לשנות הנישואין מתוך תקופת העבודה הכוללת שתמורתה נתנו האופציות. ביהמ"ש לא סבר כי יש לשום שווי האופציות ליום הקרע, אלא פסק לתובעת מחצית מערכם ליום המימוש.
מכל הטעמים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להענות לעתירת התובעת ולדחות חלוקת שווי האופציות למועד מימושן.
סוף דבר:
- העתירה, אליה נדרשתי, מעלה סוגיה שלא נדונה עד היום, מועד ביצוע איזון המשאבים בין בני זוג, באופציות לא עבירות ולא סחירות המוענקות לעובדים.
לא קיימת הלכה בבתי המשפט לעניין חלוקת אופציות עתידיות בין בני זוג במועד מימושן או קודם לכן, במועד הקרע.
- בשעה שאין המדובר בנכסים ברי קיימא שהיכולת לכמתם ברורה וודאית, אלא המדובר במניות לא סחירות, באופציות לעובדים ובמניות חברה, בתי המשפט מנסים משיקולי צדק ושוויון בין הצדדים, באותם נכסים שנוצרו במהלך החיים המשותפים, להימנע במידת האפשר מפגיעה בצד זה או אחר, חרף עיקרון העל לפיו יש לחלק הנכסים במועד הקרע, זאת על מנת לשמור על איזון כלכלי בין הצדדים. בנוסף על שיקולים כלכליים, עומדים בפני ביהמ"ש שיקולי צדק, הוגנות ושוויון בעת שביהמ"ש בא לאזן משאביהם של בני זוג, ומבקביל גם שיקולי נוחות בבחירת דרך איזון הראויה והנכונה ביותר.
- המחוקק סבר אף הוא כי נוכח אופיין של "אופציות" לא ניתן לשום שווין עובר למועד מימושן ומצא לחוקק את סע' 102 לפק' מס הכנסה הדנה באופן ייחודי באופציות לעובדים, המוקצות על ידי מעבידים שיש למסותן רק במועד מימושן ולא קודם, זאת נוכח הקושי בהערכת שווי מדויקת ללא מאפיינים ספקולטיביים.
- האופציות שהוענקו לנתבע במהלך החיים המשותפים הגיעו לבשלותן עוד בחיי השיתוף בין הצדדים וניתן היה לממשן אז, אולם משיקולי כדאיות כלכלית ובהחלטה משותפת נדחה מועד מימושן לעתיד. האופציות שהוקצו במהלך החיים המשותפים היוו הכנסה רעיונית בלבד ללא שהצדדים נהנו מתוספת להכנסתם החודשית. אין חולק כי שורשי אותה הכנסה עתידית ניטעו במהלך חייהם המשותפים של הצדדים ללא שבעת ההיא ראו כל רווחה כלכלית מאותן אופציות.
- מן הצדק, ההגינות והשוויון להיענות לעתירת התובעת ולאפשר לה ליהנות מאותם זרעים שנזרעו במהלך חייהם המשותפים של הצדדים, ולדחות חלוקת הערכת שווי האופציות למועד מימושן בפועל ולא למועד הקרע, אחרת נמצאנו פוגעים כלכלית בתובעת פעמיים. הן במהלך חייהם המשותפים של הצדדים שלא ראו כל הכנסה ריאלית מאותה הקצאת אופציות, ואילו אדחה עתירתה של התובעת ואשום שווי האופציות למועד הקרע, יוצאת התובעת נפסדת פעם נוספת, ואינה נהנית מרווחי האופציות שהוקצו במהלך חייהם המשותפים של הצדדים.
- טענת הנתבע לפיה יש לפסוק בהתאם להוראות החוק ולרציונאל של פרידה נקייה, נסוג לעיתים בנסיבות מסוימות ובתי המשפט פוסקים דחיית איזון משאבים לעתיד, כדוגמת פסיקת בתי המשפט לעניין זכויות פנסיוניות.
- גם בנסיבות אחרות בהן נתנו תוספות שכר לאחד הצדדים לאחר מועד הקרע סברו בתי המשפט באופן פרטני וספציפי לכלול חלקה של בת הזוג בפנסיית בן הזוג יחד עם אותן תוספות שנתנו לאחר מועד הקרע.
- מכל הטעמים לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות הערכת שווי האופציות למועד מימושן בפועל.
מאמץ אני את התחשיב שקבע השופט גייפמן והוא: כלל הזמן - "time rule", המשכלל את תקופת העבודה שחפפה לחיים המשותפים לעומת תקופת העבודה הכוללת שתמורתה ניתנו האופציות.
- בסיכומי תשובתה עתרה התובעת לראשונה למתן צווים לפיהם יהיה חב הנתבע בכל החובות המוטלות על נאמן כלפי נהנה, לרבות אי פגיעה בזכויותיה ודיווחים על כל שינוי באופציות ו/או כל שינוי במצב החברה, אשר עשוי להשפיע על שווי האופציות.
בשלב זה יש לדחות בקשתה זו של התובעת. זכויות התובעת באופציות הינן זכויות אובליגטוריות ואין התובעת בעלים על מחצית האופציות, כך שבכל הכבוד, לא חלה על הנתבע החובה המוטלת על נאמן כלפי נהנה (ר' (בע"מ 10916/03 צה"ל מדינת ישראל נ' פלונית, פ"ד סב(2) 332, 358 - מאגר נבו).