(להלן: "תניית הבוררות").
- חודשים מספר לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה, הגישו המבקשים אף בקשה לעיכוב ההליכים נוכח הסכם בוררות ולחלופין בטענה כי בית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות.
המבקשים נימקו את הבקשה בין היתר בתניית הבוררות שבהסכם ובתוקפה המחייב על פי סעיף 6 לחוק הבוררות וסעיף 2.2 לאמנת ניו יורק, טענו כי תניית הבוררות מחייבת אף אם ההסכם עצמו אינו בתוקף וכי מכל מקום המשיבים מנועים מלטעון אחרת, ולעניין מירב הזיקות טענו לזיקות ירדניות ובינלאומיות שונות ואף טענו כי גורמים בירדן, שעדותם חיונית ימנעו מלהתייצב לדיון בישראל.
- המשיבים 5-3 הצטרפו לטענות המבקשים, ואף טענו הן בהגנתם והן כתגובה לבקשה כי צירופם להליך אינו ראוי וכי אינם צד לסכסוך שבין המבקשים למשיבים.
- המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי הוגשה בשיהוי, כי המבקשים המתכחשים לתוקפו של ההסכם מנועים מלטעון לתוקפה של תניית הבוררות נוכח הכחשתם את ההסכם, כי לא הייתה הסכמה על בוררות, ולא על בוררות מסוימת נוכח דרשתם לקיים את הבוררות בקפריסין (כפי שעולה מרשימת הערות ששלח המשיבים בקשר לטיוטה נספח 16, אף היא כלולה באותו נספח). עוד טענו כי אין לאכוף את תניית הבוררות על פי חוק הבוררות ואמנת ניו יורק, וכן כי טעמי יעילות מחייבים את דחיית הבקשה, בהתחשב בכך שהסכם הבוררות חל רק בין חלק מהצדדים. עוד טענו כי בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות, מקום שבו התובעים ישראליים, הלקוחות ישראליים וההטסות מישראל ומחייבות אישור גורמים ישראליים, ומקום בו חלק מהמו"מ התנהל בישראל.
דיון:
- שני הצדדים מטיחים זה בזה טענות לפיהן אוחז כל אחד מהם במקל משני קצותיו – כלפי המשיבים – התובעים, נטען כי אינם יכולים לטעון לתוקף ההסכם ולהתנער מסעיף הבוררות שבו, ואילו המשיבים טוענים כי המבקשים, אשר כפרו בתוקף ההסכם מנועים מלהתלות בתניית הבוררות.
אמנם קיימת בעניין זה הקבלה מסוימת, ואולם, סברתי כי המניעות מלטעון בענייננו קמה רק כלפי המשיבים.
התביעה הוגשה מכוח ההסכם, וממילא כוללת הצהרה אודות תוקפו. משכך, התובעים מנועים מלהסתמך על עמדת המבקשים לעניין תוקפו, ומחויבים הם בטיעון שיתאים לתביעתם.
ההסכם כולל תניית בוררות, וככל שיש ממש בתביעה, זכאים המבקשים קודם לבירור מכלול הגנותיהם, לרבות לעניין תוקף ההסכם, לדרוש כי בירור הסכסוך מכוח ההסכם יהיה על פי תנאיו, דהיינו בבוררות.