- משטוענים המשיבים/התובעים לתוקף ההסכם, ולתוכנו שעל פי טיוטות שצורפו, אזי כבולים הם בטענותיהם אלה. אמנם הוצגה התכתבות לפיה במהלך המו"מ עם המבקשים, השיגו על מקום הבוררות הקבוע בטיוטת ההסכם (ראה בסעיף 6 לעיל), אך לא הציגו כי השגתם זו התקבלה. בנסיבות אלה, וכאשר המשיבים טוענים כי השתכלל הסכם, יש להניח כי השתכלל על פי מלוא תנאי הטיוטות שהוצגו, ובמיוחד טיוטה נספח 16 לתביעה. סעיף 9 בטיוטות הוא סעיף בוררות. על כן חלה, לשיטת המשיבים, תניית הבוררות שפורשה בהסכם בפני מוסד ה-ICC בלונדון.
- עיכוב הליכים בגין הסכמי בוררות מעוגן בסעיפים 5 ו – 6 לחוק הבוררות, המורים כך:
"5.(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות
וביקש בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך
(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב הגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום הראשון שטען המבקש לראשונה לגופו של עניין התובענה.
(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות.
- הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בעניין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן".
- בשונה מהוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, שעניינה עיכוב הליכים בגין תניית בוררות בישראל, עיכוב הליכים מכוח סעיף 6 לחוק, החל על הסכמים לבוררויות בין לאומיות, אינו נדחה בגין שיהוי בהעלאת טענת הבוררות. בענייננו אף לא בולט שיהוי מיוחד בהתנהלות המבקשים. את טענת הבוררות טענו כבר בכתב ההגנה. ניתן היה אמנם לצפות כי יזדרזו ויגישו את בקשתם במועד אשר מונע היה עיכוב של חודשים נוספים, אך בהתחשב בשלב המוקדם עדיין של בירור ההליך, לא ראיתי במועד הגשת הבקשה לעיכוב הליכים מחמת תניית הבוררות, מחסום מפני העלאת הטענה לגופה. אתחשב בנושא זה בפסיקת ההוצאות.
- על עיכוב ההליכים מפאת בוררות בין לאומית חלות הוראות אמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958 (להלן: "אמנת ניו יורק"), אשר אומצה בדין הישראלי לאחר שאושרה בשנת 1959.
סעיף 2 לאמנת ניו יורק, בתרגומה לעברית, מורה כך: