המסקנה העולה מתכתובות אלה היא כי לאחר הניסיון הראשוני לייצור ברומניה, עופר לא יידע את אורי ואת אבי על הוצאת עבודות נוספות לרומניה. ממילא הוא גם לא קיבל הסכמה נוספת ומעודכנת (לא מפורשת ולא משתמעת) של החברה ביחס לעבודות כאלה.
- גם אילו היה עופר סבור מלכתחילה כי החברה (באמצעות אורי ואבי) מסכימה להוצאת עבודות נוספות לרומניה, אין ספק כי לאחר שהמכתבים שלעיל הגיעו לידיו, לא היה עוד מקום לספק בנושא. לעניין זה טען אורי כי הוא היה מודע לקיומן של עבודות הייצור ברומניה. אולם מחקירתו הנגדית עולה כי הוא לא הסכים לייצור ברומניה, אלא כי הדבר נכפה עליו בשל איומיו של עופר (עמ' 83 לחקירתו הנגדית של אורי, ש' 7-17) –
"עו"ד ארד: תודה. אתה מודע לזה אבל שבשנים שאנחנו מדברים עליהן 2011/12/13 ולמעשה גם ב-2014 יש רכישות מקבלנים ברומניה?
ת: (מעיין) שאני מודע לזה, בהחלט. אני לא הסכמתי להן.
ש: כן, אבל אתה מודע שזה קרה.
ת: אני מודע שזה קרה.
ש: כן. אתה מציין שלא הצלחת לעצור את הפעילות הזאת. מה היתה הבעיה לעשות את זה?
ת: עופר איים כל הזמן בצעקות ובצרחות שהוא יפנה לבנקים ושהוא יפנה לספקים שלנו ויגיד שהמפעל במשבר וכל מיני סיפורים כאלה".
מכאן שבמשך חלק מהתקופה פעל עופר ללא הסכמה של אורי או של אבי להעברת הייצור לרומניה. עופר היה מודע בזמן אמת לכך שאורי ועופר התנגדו לייצור ברומניה ולחששות שלהם בהקשר זה. מסקנה זו עולה גם ממכתב מיום 24.7.2013 (נספח 15 לתצהיר אבי) בו כותב עופר לאורי "אתה כבר שנתיים לא רגוע בקשר לרומניה". במכתב נוסף של עופר לאורי מיום 23.7.2013 (ת/13) כותב עופר כי "להזכירך לפני פחות משנה .. חשבת שדרך הניהול שלך יותר נכונה משלי, וביטלת הזמנות שהוצאתי לקב"מ (ההדגשות שלי – ר.ר.). כלומר עופר היה מודע לעמדתם של אבי ושל אורי ביחס לייצור ברומניה.
המידע אודות ניגוד העניינים של עופר
- הטעם העיקרי בשלו יש לדחות את טענותיו של עופר ביחס להעברת הייצור לרומניה, הוא משום שעופר לא גילה לשותפיו אודות ניגוד העניינים שלו. כפי שהובהר לעיל, הנטל להוכיח גילוי מלא ומקיף של האינטרס האישי של עופר בנוגע לחברה הרומנית מוטל עליו. גם בהנחה שאבי ואורי ידעו אודות עצם הייצור ברומניה, הרי שעופר לא הוכיח כי הם היו מודעים לניגוד העניינים של עופר בהקשר זה, וזאת לאחר גילוי מלא של כל המידע הרלוונטי ביחס לכך.