אין ספק שעופר לא גילה לחברה כי הוא ואחיו הם בעלים של 80% ממניות אומזי (לטענתו כזכור הוא כלל לא היה מודע לכך). יתרה מזאת, גם אם נקבל את "גרסת ההלוואה", התוצאה לא תשתנה. עופר טען אמנם כי אורי ידע אודות ההלוואה שהוא העמיד לאומזי, אולם אני סבורה כי לא ניתן לקבוע כי עופר הוכיח את הטענה הזו. ראשית, עופר לא הציג כל ראיה אובייקטיבית לטענתו זו – בתכתובת בין הצדדים או בכל דרך אחרת. לא הוצגה גם כל ראיה בדבר דברים שנאמרו על ידי עופר ב"זמן אמיתי" שיש בהם כדי לחזק את גרסתו בהקשר זה.
- יתרה מזאת, עופר עצמו העיד כי הוא הציג לאורי את מסמכי ההלוואה רק במועד השימוע (ר' עמ' 131 לפרוטוקול שורה 18-19). אין כל אינדיקציה לכך בפרוטוקול השימוע (בו כזכור כפר עופר לחלוטין בכך שיש לו קשר עם אומזי). מעבר לכך, הרי שגם עופר עצמו בהמשך עדותו מסתייג מהדברים ומציין "אני חושב שבשימוע אני הראיתי לו [לאורי] את זה [את הסכם ההלוואה] בשימוע או אחר כך עם אורי בבית קפה ישבתי איתו ואמרתי לו – אדוני, בוא תסתכל" (עמ' 131 שורות 18-21).
בהמשך הדברים נשאל עופר -
"ש: ובבית קפה מראים הסכמים מהסוג הזה, בסדר.
ת: אני ישבתי עם אורי בבית קפה ליד הזה כי רציתי לצאת מהמתחם של החברה בגלל האווירה שהיתה, והראיתי לו את כל המסמכים האלה".
עדותו של עופר איננה מספקת בהקשר זה. אין לעופר הסבר מדוע הוא לא ציין בשימוע כי הלווה כספים לאומזי, ואין לו הסבר מדוע הוא לא הציג את גרסתו ביחס להצגת מסמכי ההלוואה בבית קפה קודם לחקירתו הנגדית. בנוסף, אין לעופר גרסה ביחס לתגובתו של אורי לדברים כאשר הם נלמדו על ידיו באותו מועד. ומעבר לכל אלה, השימוע נערך לעופר ביום 23.12.2013 היינו יותר משנתיים לאחר שהחברה התחילה לייצר באמצעות קב"מים רומניים וכשלוש שנים לאחר שנחתם הסכם ההלוואה. גם לגישתו של עופר, הוא לא גילה לאורי (או לאבי) אודות הסכם ההלוואה מוקדם יותר, ולכן החברה באמצעותם לא היתה יכולה לאשר את ניגוד העניינים של עופר במהלך כל התקופה עד להצגה הנטענת של הסכם ההלוואה. הצגה זו – גם אם נעשתה, היתה מאוחרת ולא מספקת.
- זאת ועוד, ממכתבו של אבי לעופר שנזכר לעיל (נ/8) עולה כי בזמן אמת לא היה ברור לאבי מקור ה"אובססיה" (כפי שהוא כינה זאת) של עופר להעברת העבודות לרומניה. דומה כי אילו היה אבי מודע לכך שעופר הלווה כספים לחברה הרומנית (או אף היה בעל מניות בה), הוא לא היה תמה אודות ה"אובססיה" הזו והסיבה לה.