באשר להגדלת מסגרת האשראי, טענו התובעים כי עופר התחמק ולא הגיע לפגישה אליה זומן בבנק לאומי, ואילו בבנק מזרחי הוא שוחח עם נציגי הבנק תוך הצגת מצבים כוזבים בדבר מצב החברה, במטרה לסכל כל הסכמה עתידית בין החברה לבין הבנק.
לטענת התובעים התנהלותו של עופר באותה תקופה, כאשר החברה היתה מצויה בעיצומו של משא-ומתן למכירתה, היתה עלולה לפגוע באפשרויות מכירת החברה. כמו כן, בעקבות מכתבו של עופר לבנק מיום 13.11.2014 (ר' נספח 38 לתצהיר אבי) בו ביקש עופר לבטל את ערבותו לחברה, זומנו נציגי החברה לשיחת בירור עם בנק לאומי.
התובעים הגישו בהקשר זה את חוות דעת אפקטיב, בה פורטו הנזקים הנטענים שנגרמו לחברה כתוצאה מהתנהלותו של עופר מול הבנקים.
טענות הנתבעים בנוגע לפרשת הבנקים
- עופר כפר בטענות התובעים ביחס ל"פרשת הבנקים" וטען כי הן מופרכות. לגישתו, ההתרחשות המתוארת נערכה לאחר הסכמתו של עופר לסיום תפקידו בחברה. במועד זה מודר עופר מכל ענייני החברה, ואף נשכרו מאבטחים על מנת להרחיקו מהמפעל. כמו כן, התובעים הפסיקו להעביר לעופר תשלום חודשי וסירבו לשלם לו פיצויי פיטורין. בפרט טוען עופר כי התובעים הסתירו ממנו נתונים חשובים אודות החברה – וביניהם נתונים כספיים, זאת על אף שהיה ערב לחובות החברה באופן אישי. כל זאת כאשר התובעים השיתו עליו בעקיפין את ההוצאות שנועדו כדי "להתנגח בו".
לעמדתו של עופר, התנהלותו בניגוד להחלטת הדירקטוריון מיום 16.11.14 אשר במסגרתה הוחלט בין היתר על הגדלת הביטחונות האישיים של בעלי המניות, נובעת מהעובדה שהחלטה זו התקבלה בניגוד גמור לעמדתו, ולא שיקפה את המציאות בחברה באותה תקופה.
בנוגע לטענת התובעים בדבר הדרישה להגדלת אשראי החברה בבנקים, טוען עופר כי מדובר בנושא בו הוא טיפל עובר לסכסוך. אולם לאחר תום כהונתו כמנכ"ל משותף בחברה נמנע ממנו כל מידע כספי, לרבות מידע על התקשרות החברה עם היועץ הפיננסי החדש – חברת אפקטיב. כמו כן, נמנעה ממנו האפשרות להיות שותף בתהליכים בחברה, והחברה לא עדכנה אותו בדבר כוונתה לגשת למכרז תע"א, עד לפניית אבי לעופר במכתב מיום 12.11.2014.
לטענתו של עופר, התנהלותם של התובעים לא הותירה לו ברירה אלא לפעול להגנה על זכויותיו. כמו כן טוען עופר כי גם התובעים מודים כי הסיבה האמיתית לסירוב הבנקים להגדלת האשראי לחברה הינו סכסוך הבעלים בחברה (כך לדוגמא בסעיף 1 לחוות דעת אפקטיב).