עוד טען עופר כי פנייתו לבנקים היתה מהלך מתבקש והכרחי, שלא יכול היה לגרום לחברה נזק. הפנייה נגעה לשני עניינים – בקשתו שלא לאשר פעולות כספיות של החברה ללא אישור חתימתו וכן בקשתו לפעול לשם החלפת הערבויות והביטחונות האישיים שלו לחובות החברה. עופר הוסיף כי רק כאשר הוא פנה לבנק נודע לו לראשונה כי אבי לא עדכן את הבנקים כי הוא עזב את החברה, בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 11.3.2014.
עופר הדגיש כי על רקע ההתרחשויות בחברה והתנהלות התובעים כלפיו, הוא לא היה מחויב להמשיך לערוב לחובות החברה תחת הניהול של אבי, בפרט כאשר לא הועבר אליו מידע על הפעולות הכספיות המתבצעות בחברה. בנוגע לטענות התובעים כי עופר התחמק מפגישה בה נדרשה נוכחותו בבנק לאומי, טען עופר כי דבר הפגישה נודע לו ברגע האחרון, באופן שלא אפשר לו להתארגן כראוי לנושא.
ממילא טוען עופר כי בקשותיו לבנקים לא נענו אלא רק זמן רב לאחר מכן – ערבותו בבנק לאומי בוטלה רק באפריל 2015, וערבותו בבנק מזרחי בוטלה רק ביולי 2015, ומכאן שביטול זה לא גרם לחברה נזק.
- לגבי גרימת נזק כתוצאה מאי העמדת ערבויות למכרז בו ביקשה החברה להשתתף, טוען עופר כי לא ידע על קיומו של המכרז, שהתובעים הסתירו מידע זה ממנו, וכי על כל פנים המכרז הוקפא ולכן לא נדרשו ערבויות. בנוגע לטענה כי התנהלותו של עופר אל מול הבנקים איימה לסכל את הליך המשא ומתן לרכישת החברה – טוען עופר כי התובעים הם שסיכלו את המכירה. ראיה לכך היא ההודאה שלהם בישיבת בית המשפט מיום 26.4.15 לפיה הם אינם מעוניינים למכור את החברה לצד שלישי.
לטענתו של עופר, מצבה הכלכלי של החברה הידרדר מאחר שהוא חדל לעבוד בה, ולא כתוצאה מהנסיבות שאירעו בתע"א כפי שטענו התובעים. לעניין זה מפנה עופר לסקר ספק של תע"א שנערך לאחר עזיבתו של עופר את החברה. בסקר נקבע כי הביטחון בחברה אבד, כי היא נדרשת לשפר את רמת התחרותיות שלה וכי קיים קושי לרתום אותה כפרטנר לחבילות חדשות (נספח 35 א'-ב' לתצהיר עופר).
- עופר כפר גם בנזקים הנטענים שצוינו בחוות דעת אפקטיב שנועדה לגישתו כדי "לייצר" נזק נחזה. חוות דעת אפקטיב מתייחסת לתקופה בה עופר כבר לא היה בחברה, לשנים שלא נבדקו ותוך התייחסות לפשיטת רגל נטענת של עופר שלא היתה ולא נבראה. אין לקבל את חוות הדעת גם משום שהתברר כי המומחה לא ביצע בדיקת מומחה, אלא רק ניתוח מתמטי של טענות בלתי מבוססות אותן הוא שמע מהתובעים.