עופר אף טען כי לא נגרם לחברה נזק כתוצאה מהשינוי בתנאי התשלום הזמניים של תע"א לחברה, וכתוצאה מדרישתה של תע"א לחזור לתנאי התשלום המקוריים. התשלומים שניתנו לחברה בעבר על ידי תע"א באופן מיידי נבעו מהקשיים התזרימיים שהיו לחברה באותה תקופה. הטבה זו ניתנה לחברה לפרק זמן מוגבל, והשינויים שהכתיבה תע"א אינם קשורים למגעים שעופר ניהל מול הבנקים.
בנוגע לנזקים שהוצגו בקשר עם הוצאות המימון להלוואות הגישור והוצאות הייעוץ של אפקטיב, טען עופר כי עלויות אלו נדרשו כתוצאה מדרישת תע"א לחזור לתנאי האשראי המקוריים (קרי תשלום נדחה על ידיה ולא תשלום שוטף) ולא מפנייתו לבנקים.
עופר חזר והדגיש כי "פרשת הבנקים" מהווה ניסיון של התובעים להשית עליו את הוצאות החברה בקשר עם פעולות הכרחיות ובלתי נמנעות שלה מול הבנקים שנבעו משינויים מסחריים מול תע"א. הליכים אלה הושפעו לטענתו של עופר מסכסוך הבעלים בחברה ולא מהמגעים שלו עם הבנקים. עופר הוסיף כי ביום 16.6.2015 הסכימו התובעים על מתווה לפיו שוחרר את עופר מכל ערבויותיו לחברה.
דיון
האם הוכח נזק לחברה כתוצאה מפנייתו של עופר לבנקים?
- כפי שאבהיר, אני סבורה כי גם לו היו התובעים מוכיחים כי בפנייתו לבנקים ובדברים שנאמרו על ידיו, הפר עופר את חובותיו כלפי החברה, לא היה מקום לקבל את התביעה משום שהתובעים לא הוכיחו כי מעשיו אלה של עופר גרמו לחברה לנזק. כזכור, התובעים ביססו את טענותיהם לגבי הנזק לחברה על חוות דעת אפקטיב. בסעיף 2 לחוות הדעת מפרט עורך חוות הדעת את "כימות הנזק" בהתאם לעובדות כפי שהן מפורטות בס' 1 לחוות דעתו (תחת הכותרת "רקע"). לגישתו של מר גבריל שערך את חוות הדעת, אלה הם הנזקים שנגרמו לחברה כתוצאה מהדברים שנאמרו על ידי עופר לבנק:
- ראש הנזק הראשון נוגע לטענת מר גבריל לפיה "החברה מעריכה" כי בכל חודש בו החברה אינה חוזרת לתנאי התשלום המוסכמים עם תע"א, היא מפסידה מחזור פעילות של 800 אלף ₪ בממוצע לחודש שמשמעותם אובדן רווח גולמי של 112,000 ₪ (לפי חישוב רווח גולמי של כ-14% לפי הדוחות הכספיים של החברה ל-2013). לכן, החברה הפסידה 224,000 ₪ בחודשים אוקטובר ונובמבר 2014.
ראש הנזק השני נובע מהעובדה שכדי להקטין את נזקיה, החברה לקחה הלוואות גישור ופרסה תשלומים שונים. התנהלות זו גוררת עמלות וריביות בשיעור של כ-15,000 ₪ לחודש, כלומר בחודשים אוקטובר ונובמבר 2014 החברה הפסידה בראש נזק זה סכום של 30,000 ₪.