בעניין גורן, בו נדון חוזה יחס בין רשות ציבורית לעורך-דין המתחדש מדי שנה, נקבע כי בהפעלת הזכות הנתונה לכל אחד מן הצדדים לסיים באופן חד צדדי חוזים אשר לא נקצב מועד לסיומם, עליהם לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. בפסיקה הודגש כי בחוזה יחס נדרשת החלה אינטנסיבית וברמה גבוהה של עקרון תום הלב (ת"א (מחוזי ת"א) 1964/00 פז חברה נפט בע"מ נ' כספי, פסקה 15 (פורסם בנבו, 16.1.2005); ע"א (מחוזי י-ם) 48255-12-10 שורש מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' עיריית ירושלים, פסקה 110 (פורסם בנבו, 20.2.2014)). פרופ' גבריאלה שלו, בספרה "דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי" (2005) (להלן: שלו) כתבה (בעמ' 104):
"סוג החוזה העומד לדיון מהווה גורם חשוב בקביעת עצמת התחולה של עקרון תום-הלב. .... בחוזים רבים מתקיימים בעת ובעונה אחת יסודות המאפיינים הן חוזי עסקה והן חוזי יחס. עם זאת, התאוריה של חוזי היחס מסייעת להבנה מעמיקה יותר של דיני החוזים ושל תחולתו של עקרון תום-הלב במסגרת חוזים אלה. פרופ' מקניל, אבי התאוריה של חוזי היחס, הדגיש בכתביו הרבים את שיתוף הפעולה והסולידריות הנדרשים מצדדים לחוזי יחס. המודל של חוזי יחס מתאפיין בגמישות ובדינמיות של הקשר החוזי ובנכונות מוגברת של הצדדים לחוזה לנהוג בתום לב. לפיכך, כאשר מזהה בית-המשפט חוזה יחס, משמעות הזיהוי היא גם החלה אינטנסיבית וברמה גבוהה של עקרון תום-הלב".
פרופ' מנחם מאוטנר, במאמרו "תום לב ותנאים מכללא", בספרם של דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים כרך ג' (2003), כתב (בעמ' 349):
"גישתו של מקניל, בדומה לגישתו של מקאולי, חשובה לענייננו, מבחינה זו שאף ממנה עולה כי קיימת קטגוריה של התקשרויות חוזיות - חוזי יחס - שהצדדים המתקשרים בגדרה פועלים מתוך הנחה שתוך ביצוע החוזה הם יזכו לרמה גבוהה של אלטרואיזם וסולידריות מהצד האחר. יוצא, שבית משפט המחיל את חובת תום הלב לגבי צדדים לחוזים כאמור, צריך להחיל את החובה ברמה גבוהה יחסית .... ראוי לשים לב כי הבחנתו של מקניל בין חוזי עסקה לבין חוזי יחס אומצה על ידי השופט ברק בפסק הדין יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום. השופט ברק איזכר ספר של מקניל ואחד ממאמריו ...".
מז. הלכה פסוקה היא כי חובת תום-לב מוגברת חלה אף על צד המנסח חוזה אחיד. (ע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס, פסקה 14 (פורסם בנבו, 1.9.2005) (להלן: עניין יתח); ע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, פסקה 43 (פורסם בנבו, 9.8.2010) (להלן: עניין אריאל).