* יולי 2009 - הוועדה לאישור קבלנים וספקים של הנתבעת דנה בהוצאת התובעת מרשימת הקבלנים המועסקים על-ידי הנתבעת, ומחליטה להמליץ לוועדת המכרזים על "תקופת צינון" של שלוש שנים, בגלל טעויות בחשבונות שהוגשו בשנת 2008.
* אוגוסט 2009 - מפקחי הנתבעת נדרשים שלא למסור עבודות חדשות לתובעת.
* אפריל 2010 - ועדת המכרזים של הנתבעת מחליטה להפסיק הקצאת עבודות חדשות לתובעת.
מד. מעיקרי העובדות שתוארו לעיל מצטיירת התמונה הבאה: לאחר שבשנת 2008 גילתה הנתבעת את הטעויות בחשבונות התובעת וקיזזה את הסכומים העודפים ששילמה לה, הסכימה הנתבעת בחודש מרץ 2009 להאריך את תוקפם של החוזים שבינה לבין התובעת כנגד מתן הנחות. כעבור חודשיים, במאי 2009, חלה תפנית בעמדת הנתבעת - היא החליטה למסור לחברת אלדד את העבודות נשוא החוזים עם התובעת (במחירים יקרים יותר), הודיעה לתובעת שהיא "שוקלת" להפעיל את סעיף 24 בתואנה של טעויות בחשבון משנת 2008, והעבירה במוסדותיה החלטה על "תקופת צינון", קרי - על הקפאת היחסים החוזיים בינה לבין התובעת. מדוע ביצעה הנתבעת "פניית פרסה" זו ומה משמעותה ? על כך נדון להלן.
- האם הנתבעת הפרה את החוזים?
מה. סעיף 24 לתנאים קובע שהנתבעת רשאית להפסיק את ביצוע העבודה לפי חוזה שבינה לבין התובעת, כולו או מקצתו, באופן זמני או מוחלט, "הכל לפי החלטת החברה ושקול דעתה". בעוד שהתובעת טענה כי התפנית שביצעה הנתבעת, אשר החליטה על "תקופת צינון", מהווה הפרה של החוזים ביניהן, טענה הנתבעת כי היא עשתה שימוש בזכותה החוזית, על-פי סעיף 24 האמור. את הדיון בשאלה אם הנתבעת הפרה את החוזים נחלק לשניים: תחילה נבחן את ההלכה הפסוקה בנוגע לחובת תום-לב על-פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), ולאחר מכן ניישם הלכות אלו על עובדות הפרשה שבפנינו.
8.1 חוזה יחס וחובת תום-לב מוגברת - ההלכה
מו. חוזה כדוגמת חוזה 1058 וחוזה 1191, שנכרתו בעקבות זכיית התובעת במכרזים של הנתבעת, הינו "חוזה מסגרת" למתן שירותים שונים המוארך מעת לעת. שלובים בו תכונות של "חוזה יחס" ושל "חוזה אחיד".
"חוזה יחס" (relational contract), להבדיל מ"חוזה בדיד" (discrete contractׂ) או "חוזה עסקה", נועד להסדיר מערכת יחסים שוטפת וארוכת טווח מבלי להביא בחשבון את נסיבותיו המשתנות של המקרה הבודד. בחוזה מסוג זה יש צורך ביצירת איזון בין הצורך בוודאות וצפיות לבין הצורך בגמישות ויכולת הסתגלות לתנאים משתנים, והוא מושג על-ידי קביעת מנגנונים לשינוי החוזה והשלמתו, קביעת אמות-מידה לחלוקה הדדית של סיכונים וקביעת דרכים לפתרון מוסכם במקרה של מחלוקת תוך המשך קיום היחסים החוזיים. דוגמאות ל"חוזה יחס" הינן חוזה הפצה, חוזה בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות ביטוח (אשר נקשר לאחר חקיקת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975), חוזה אחיד בין בית אבות לפלוני המבקש להיכנס לבית האבות, וחוזה בין עירייה או בנק לבין עורך-דין למתן שירותי גביית חובות. (רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון מילגרום נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, 160; ע"א 9946/01 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נח(1) 103, 115, 117 (2003); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן (פורסם בנבו, 12.8.2009) (להלן: עניין גורן).