עבירת השוחד – מסגרת נורמטיבית
- בטרם נצלול לבחינת הראיות שהוצגו להוכחת המיוחס לנאשם, ראוי לעמוד בקצרה על הערכים המוגנים שבבסיס עבירת השוחד, יסודות העבירה והדרך להוכחתה:
"ההלכה הכירה היטב את חולשת האדם בכל הקשור לקבלת שוחד, ובהתאם לכך החמירה בדין ודרשה הקפדה מלאה על איסור השוחד ועל ההרחקה ממנו. אין מקום לפשרות או אפילו ליצירת מקרי גבול מלאכותיים. הודגש כי אין להגביל את עבירת השוחד לכסף בלבד" (ר' פס"ד קלנר).
הנחת המוצא בעבירת השוחד היא שהרשות הציבורית היא נאמן הציבור ועובדיה חבים נאמנות לציבור. על הערך המוגן באמצעות עבירת השוחד עמד פרופ' קרמניצר:
"הערך החברתי המוגן באמצעות העבירות שעניינן שוחד לעובד ציבור הוא עצם פעולתו התקינה של המנהל הציבורי. המטרה הראשונה היא להבטיח שפעולתו של המנהל הציבורי תשקף את רצונה האמיתי של המדינה, כלומר תהיה מכוונת להגשמת האינטרסים והמטרות של המדינה תוך הבאה בחשבון של שיקולים ענייניים ושל שיקולים ענייניים בלבד... חשיבות פעולתו של המנהל הציבורי היא גדולה, שכן בלעדיה לא ייתכנו חיים חברתיים מסודרים, ולפיכך מגינים באמצעות עבירות השוחד לא רק על תקינות פעולתו של המנהל הציבורי, אלא גם על יוקרתו של המנהל בעיני הציבור ועל האמון שהציבור רוחש לו כתנאים הכרחיים לפעולתו" (האם חסרי עבירות אנחנו? משפטים י"ג (תשמ"ג-תשמ"ד) עמ' 159 בעמ' 161-162).
- עבירות השוחד – נטילת שוחד ונתינתו – מוגדרות בהתאמה בסעיפים 290 ו-291 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"). ליסוד העובדתי בעבירת השוחד שלושה רכיבים:
- נוטל השוחד הוא עובד ציבור.
- המתת שקיבל עובד הציבור הוא שוחד.
- נטילת השוחד היא בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור.
יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי - עובדתי בין שלושת הרכיבים הללו, קרי, שהמתת ניתן בגין פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור וזה מודע לקיומו של הקשר הסיבתי.
היסוד הנפשי של עבירת השוחד הוא מודעות או עצימת עיניים ליסודות העובדתיים של העבירה (ע"פ 846/12 ויטה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.6.2013)).
שותפות בעבירת שוחד
- על השותפות בעבירת השוחד חלים דיני השותפות כפי שנקבעו בחוק ובהלכה הפסוקה. סעיף 29(ב) לחוק העונשין מגדיר את המבצעים בצוותא:
"המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקא מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר".