'מבצע בצוותא' הוא – על פי ההגדרה שבסעיף 29(ב) לחוק העונשין – מי שנוטל חלק ב'ביצוע' העבירה, על ידי עשיית 'מעשה' המצוי, על פי טיבו, במעגל ה'פנימי' של ביצוע העבירה; כשלמושג 'ביצוע' לעניין זה, משמעות רחבה מעבר לעשיית מעשה המבטא את הרכיב ההתנהגותי של הגדרת העבירה (ראה: דיני עונשין, פרופ' ש.ז. פלר, חלק שני פסקאות 269-264; ועיין גם – 'שותפות ולא סיבתיות, ביצוע עיקרי ולא סיוע', פרופ' גור-אריה, משפטים י"א, תשמ"א, עמ' 518 וכן, ע"פ 8573/96 מרדכי מרקדו נ' מדינת ישראל [113 עמ'], נא(5) 481 (1997).
סיווג מעמדו של נאשם כמבצע בצוותא נגזר מהמבחן העובדתי והמבחן הנפשי גם יחד. ככל שהיסוד הנפשי שביטויו במידת העניין בביצוע העבירה רב יותר, ניתן להסתפק בדרגה נמוכה יותר של היסוד העובדתי ולהיפך, ככל שתרומת המבצע ליסוד העובדתי רבה יותר, כך ניתן להסתפק בדרגה נמוכה יותר של היסוד הנפשי. תוצאת הפעלתו של המבחן המשולב, במקרה שבו קדם קשר פלילי לביצוע העבירה (להבדיל מביצוע ספונטני), תהא (במרבית המקרים) כי כל אחד מהקושרים שתרם תרומה פיזית בת-ערך לביצוע העבירה, יורשע כמבצע בצוותא של העבירה שלשמה נקשר הקשר. זאת בשל ההנחה הבסיסית בדבר העניין שיש לקושר בביצוע העבירה. בע"פ 4389/93, 4497 מרדכי ואח' נ' מדינת ישראל שב הנשיא ברק ועמד על יסודות העבירה של ביצוע בצוותא:
"...לעניין הביצוע בצוותא תיתכן חלוקת עבודה בין העבריינים, באופן שהם יפעלו במקומות שונים ובזמנים שונים, ומבלי שכל אחד מהם מיצה את העבירה, ובלבד שחלקו הוא מהותי להגשמת התכנית המשותפת. אחדות המקום והזמן אינה חיונית, ובלבד שחלקו של כל אחד מהם הוא חלק פנימי של המשימה העבריינית..." (בעמ' 250).
- בענייננו, כפי שיבואר בהמשך, היסוד העובדתי בביצוע עבירת השוחד שעניינו הענקת המתת לנאשם הוכח באורח נסיבתי בלבד, היינו, לא הוצגה ראייה ישירה המוכיחה את זהותו הספציפית של נותן המתת לנאשם. לצד זאת, קיים צבר ראיות נסיבתיות המלמד על חבירת חברי השותפות יחדיו לשם מתן המתת. שלושת חברי השותפות העידו על הפרשת כספים מתוך הכנסותיהם למען הנאשם - תוך ציפייה לטובת ההנאה שתצמח להם מידי הנאשם והתממשותה בפועל, בדמות יצירת תנאים נוחים להברחת הביצים המזויפות, באין מפריע. הוכח אפוא חלקו הפנימי של כל אחד מחברי השותפות במשימה העבריינית באופן שברי למעלה מכל ספק, שהנאשם קיבל ממי מהם את המתת כנגד 'עצימת עיניו' מהברחת הביצים. בהמשך יוצגו הראיות והנימוקים לכך.