מרמה והפרת אמונים
- סעיף 284 לחוק העונשין קובע מהי עבירה של מרמה או הפרת אמונים:
"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים".
הערך המוגן העומד ביסודה של העבירה הוא הבטחת התנהגות ראויה וטוהר מידותיהם של עובדי ציבור ושמירה על אמון הציבור. במסגרת תפקידו חייב עובד הציבור לשרת את האינטרס הציבורי; עובד ציבור המפר את האמון שניתן בו ופועל באופן שאינו מגשים את האינטרס שעל מילויו הופקד, מפר אמונים.
- היסוד העובדתי בעבירת מרמה והפרת אמונים מורכב אף הוא משלושה רכיבים:
- רכיב התנהגותי ("מעשה מרמה או הפרת אמונים") - ההימצאות במצב של ניגוד עניינים מקיימת רכיב זה.
- רכיב נסיבתי ("עובד הציבור העושה במילוי תפקידו") - המחוקק נקט גישה מרחיבה לעניין היקף העבירות אשר יכנסו לגדר הסעיף, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו;
- רכיב תוצאתי ("מעשה הפוגע בציבור") - להבדיל מעבירה תוצאתית, נדרש כי מעשה המרמה או הפרת האמונים יהא, לפי טיבו וטבעו, פוגע בציבור, לרבות פגיעה מופשטת, תדמיתית, אסטרטגית או ערכית.
היסוד הנפשי הנדרש הוא מודעות בפועל לטיב הפיזי של ההתנהגות ולקיום הנסיבות הרלוונטיות. קרי, מודעות בפועל לביצוע עבירת המרמה או הפרת אמונים; מודעות לתפקיד כעובד ציבור שמבצע העבירה במילוי תפקידו ומודעות לאפשרות גרימת התוצאה הפוגעת בציבור. עצימת עיניים שקולה כנגד מודעות (ע"פ 5083/08 הרב שלמה בניזרי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.06.2009)).
על הראיות
- עבירת השוחד ייחודית ומאופיינת בדרך בה היא מתבצעת "במחשכים ובאין רואה, תוך מידור מרבית הסובבים והפחתת מספר המעורבים למינימום הנדרש על מנת למזער את הסיכוי לחשיפת העבירות" (פס"ד קלנר).
כידוע, קיים הבדל ניכר בין ראיות ישירות לבין ראיות נסיבתיות. בעוד שראיה ישירה נועדה להוכיח עובדה המהווה בסיס לעבירה, הרי שראיה נסיבתית מוכיחה עובדה אחרת אשר באמצעותה ועל בסיס היסק לוגי - ניתן להוכיח את היסוד העובדתי של העבירה. לרוב הרשעה בעבירת השוחד נסמכת על ראיות נסיבתיות שניתוחן נעשה על פי "שורת ההיגיון" ו"ניסיון החיים" (פס"ד קלנר).
- כדי לבסס מסקנה מרשיעה על ראיות נסיבתיות, נדרש כי התרחיש העובדתי המפליל יהא התרחיש היחיד ההגיוני המתיישב עם הראיות. לשם כך, יש להעמיד את התרחיש המרשיע אל מול התרחישים האלטרנטיביים ולבחון את היתכנותו של כל אחד מהם על פי המארג הראייתי הנסיבתי. רק אם מגיע בית המשפט למסקנה חד משמעית, כי התרחיש המרשיע הוא התרחיש היחיד המתיישב עם חומר הראיות הנסיבתי, פתוחה הדרך להרשעה (ע"פ 4354/08 מדינת ישראל נ' רבינוביץ, [פורסם בנבו] (22.4.2010). מילים אחרות, "כדי לקבוע ממצא מרשיע על בסיס ראיות נסיבתיות, נדרש כי שילובן יוביל למסקנה מפלילה כמסקנה סבירה אפשרית יחידה. בהתקיים מסקנה סבירה אפשרית אחרת, שהיא ממשית ואינה דמיונית, שאין בה כדי הפללת הנאשם, דינו לצאת זכאי" (פס"ד קלנר).
- הנאשם נהנה מחזקת החפות. לא מוטל עליו כל נטל להוכחת חפותו. עם זאת, ככל שהנסיבות המוכחות על ידי התביעה יוצרות תמונה שלמה יותר, כך העדר הסבר משכנע מצדו עשוי לייתר כל מסקנה אחרת זולת המסקנה המפלילה. ככל שהתמונה חסרה יותר, כך פוחת המשקל שיש לתת להסבריו של הנאשם או להעדרם, לשתיקתו, לשקריו או לקביעות מהימנות בעניינו.
ומן הכלל אל הפרט