סיכום – עבירות השוחד והפרת אמונים
- התרחיש העובדתי שצף ועולה מהראיות הנסיבתיות והישירות, מלמד על מסקנה אחת ויחידה שאין בלתה, לפיה קיבל הנאשם שוחד בתמורה לחסות שהעניק לשותפות, אשר מי משותפיה – רוני או מועייד – העבירו לידיו את כספי השוחד. אין לייחס משקל רב לעובדה שלא הוצגה ראיה ישירה להעברת המתת לידי הנאשם. לא בכדי נקבע בהלכה הפסוקה כי ניתן להוכיח יסוד עובדתי זה באמצעות ראיות נסיבתיות, הואיל ודרך כלל מעשה המתת נעשה במחשכים, הרחק מעין אדם.
- הוכח כי יחידי השותפות פעלו בצוותא חדא – יחדיו הם החליטו על הפרשת כספים מתוך הכנסותיהם והעברתם לידי הנאשם, שלושת השותפים העידו על החסות שקבלו מהנאשם, שלושתם הודו והורשעו במתן שוחד לנאשם – יש בכל אלו כדי להוביל למסקנה כי השותפים פעלו יחדיו לשם העברת כספי השוחד לידי הנאשם. לעניין זה ראה:
"בעניין הנדון כאן, צוות הניהול של לב-בנים היווה 'חבורה' שחבריה חברו יחדיו למתן כספים – מכספי לב-בנים שהיו בשליטתם – כשוחד לדרעי; כאשר התרומה שתרמו לביצוע העבירה אלה מבני החבורה שלא נטלו חלק במתן הכסף בפועל, באה לידי ביטוי בשותפותם להחלטה לתת את הכסף ובהסכמתם לנתינתו על-ידי רובין. ליסוד העובדתי הקבוע בסעיף 29(ב) לחוק העונשין – המורה כי 'מבצעים בצוותא' הם המשתתפים בביצוע העבירה 'תוך עשיית מעשים לביצועה' – ניתנה" )ע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל, נד(2) 721 (2000)(.
- התרחיש המרשיע לפיו קיבל הנאשם שוחד מהשותפות, אל מול התרחישים האלטרנטיביים, אינו מותיר אפשרות בדבר היתכנותו של תרחיש אחר, על פי המארג הראייתי הנסיבתי. זו המסקנה היחידה המתיישבת עם הראיות הנסיבתיות והישירות שהוכחו, כמו גם עם מבחן ההיגיון והשכל הישר. ודוק, טרם המסקנה המרשיעה נבחנו כלל הראיות הנסיבתיות, כל אחת בפני עצמה. לאחר מכן, הן נבחנו כמארג אחד, בו לא נדרשת כל ראיה לבדה לשם הפללת הנאשם אלא צירופן, התאמתן ומכלול העובדות יחדיו מובילים למסקנה המרשיעה. אל מול התזה המפלילה של התביעה הציג הנאשם 'אנטי תזה' מטעמו שלא עמדה במבחן ההיגיון והמציאות. במצב דברים זה, מכלול הנסיבות שולל מעבר לכל ספק סביר את גרסת הנאשם.
- הוכח אפוא שהנאשם, בהיותו עובד ציבור, נטל טובת הנאה בעד פעולה הקשורה בתפקידו. מעשיו מלמדים על מודעות והבנה לכך שנותני השוחד ביקשו להעניק לו טובת הנאה בעד פעולה הקשורה בתפקידו. התנהלותו מעידה על מודעותו לכוונותיהם של נותני טובות ההנאה, כפי שאלו הובנו על ידו. אשר על כן, אני קובעת כי הנאשם חטא בלקיחת שוחד. ממילא, בעצם המעשה הוא הפר אמונים שכן, האיסור הפלילי של הפרת אמונים הוא איסור 'מסגרת', שתכליתו לאגד קשת רחבה של מקרים אשר בהתרחשותם טמון סיכון לערער את יסודותיו של מנהל תקין, ולפגיעה בתדמיתו בעיני הציבור אותו נועד לשרת. על קיומו של היסוד הנפשי ניתן ללמוד מאותן הראיות הישירות והנסיבתיות שהונחו להוכחת עבירת השוחד.