ומה בעניינינו. עסקינן בחברת חוץ שלא הוכח, כי יש לה נכסים בישראל, דבר המגביר את הצורך בחיובה בהפקדת ערובה. מעל ומעבר, המשיבה אף לא טרחה למסור את מענה שבחו"ל, דבר שעלול להקשות בגביית ההוצאות ככל שאלה תושתנה עליה. מצופה שגוף פיננסי איתן, שיש לו נכסים שניתן להיפרע מהם, יפרט את הנכסים האמורים והאמצעים הכספיים בתצהיר, על מנת לשכנע את בית המשפט בחוסנו הכלכלי, שייתר את הצורך בהפקדת ערובה להבטחת ההוצאות.
בשים לב שהמדובר בחברה זרה המאוגדת בפנמה, הרי שנקודת המוצע בסעיף 353א היא שיש לחייב החברה אלמלא מתקיימים החריגים בהתאם לשלבים שהוצגו לעיל. בהתחשב בעובדה, שהמשיבה כלל לא הוכיחה את השלב הראשון בדבר איתנות פיננסית ולא הרימה הנטל להוכיח, בהתאם לשלב השני, שחרף היעדר איתנות פיננסית, הרי שבנסיבות דנן אין לחייבה בהפקדת ערובה - לא מצאתי שיש מקום לפטור אותה מערובה.
המשיבות הביאו טענות רבות הקשורות לסיכויי ההליך, ואולם משקלם של טיעונים אלו מועט, שכן הן לא פירטו את מענה של המשיבה כנדרש, ולא הצביעו על נכסים הנמצאים בארץ ושייכים למשיבה, שמהם ניתן להיפרע.
בהתחשב במכלול השיקולים לעיל, לרבות סכום התביעה, ועל מנת להבטיח את הוצאות המבקשים, סבורני, כי העמדת הערובה על סך כולל של 100,000 ₪ הנה מידתית ובת השגה, שאין בה כדי לחסום את דרכן של המשיבות מלברר תביעתן.
אשר על כן, המשיבה תפקיד בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מהיום סך של 100,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית להבטחת הוצאות המבקשים.
אין צו להוצאות בבקשה זו.
ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ז, 19 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.
עודד מאור