תא (ת"א) 44234-04-17 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' ראובן אליהו

לפניי בקשה לחייב את התובעת 2 (להלן: "המשיבה"), שהנה חברה זרה המאוגדת בפנמה, להפקיד ערובה בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"), ולהעמידה על סך של 1,000,000 ₪, לכל הפחות, להבטחת הוצאות הנתבעים 1-3 (להלן: "המבקשים") במסגרת התובענה דנן.

עניינינו בתובעה שבגדרה נתבקשו סעד הצהרתי, צו מניעה וכן סעד כספי שהועמד על סך של 12,487,500 ש"ח .

לשיטת המבקשים, אין לנו אלא בצעד אסטרטגי, שסיכוייו להצליח קלושים, אשר מטרתו, כך לפי הטענה, היא, לשתק את פעילות המבקשים, וזאת עקב סירובן לשתף פעולה עם התובעות (להלן: "המשיבות").

המבקשים טוענים, כי משעניינו בחברה בע"מ, הרי שחזקה היא לחייבה בהפקדת ערובה בהתאם לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). מוסיפים המבקשים וטוענים, כי המדובר בחברה זרה, שהתאגדה בפנמה, אשר זהות בעלי המניות בה - אינה ידועה, וכל שנטען בעניינה הוא, כי היא חברה המצויה בשליטתו של מר שמואל שרון, וזאת ללא כל אסמכתא וביסוס. לשיטת המבקשים, הואיל ועסקינן בחברה זרה, הרי שקיים חשש כבד, כי ככל שיתקבל פסק דין לחובתה, המבקשים עלולים למצוא עצמם בפני שוקת שבורה.

מוסיפים המבקשים וטוענים, כי ניהול ההליכים בעניינינו עלול להתאפיין בעלויות והוצאות כספיות גבוהות, שיקולים שלטענתם יש לקחת בחשבון במסגרת קביעת סכום הערובה.

המשיבות בתגובתן התנגדו לבקשה לחיוב המשיבה. ראשית נטען, כי לא צורף תצהיר לבקשה, ודי בכך כדי לדחותה על הסף. לגופה של הבקשה דנן נטען, כי אין כל עיגון בדין לטענת המבקשים להבחנה בין חזרה זרה לחברה ישראלית בכל הקשור לחיוב בהפקדת ערובה.

המשיבות הפנו למסמכים שצורפו לתגובה, אישור רו"ח של המשיבה  וכן תצהיר של אחד הדירקטורים המכהנים בה. לדידן של המשיבות, מעיון במסמכים כאמור עולה, כי המשיבה 2 הנה חברת יחיד בשליטתו המלאה של מר שמואל שרון, שבבעלותו חברות ונכסים ב"שווי ניכר", וביניהם 50% מחברת דיזינגוף סנטר בע"מ ו-50% מהחברה לניהול דיזינגוף סנטר בע"מ.

עוד נטען, כי יש ליתן משקל למיהות המשיבות והאנשים שעומדים בראשן. כך למשל, טענו המשיבות, כי המשיבה 1 (שהבקשה דנן לא הוגשה בעניינה) הנה חברת בת של החברה הציבורית, שיכון ובינוי בע"מ מקבוצת אריסון, שהיא, כך לפי הטענה, קבוצת התשתיות והנדל"ן המובילה בישראל. עוד נטען באשר למשיבה 1, כי השווי המאזני של נכסיה עמד על סך של 15.178 מיליארד שקלים, וכי היא נמצאת בצמיחה מתמדת.

באשר למשיבה 2, היא המשיבה שבעניינה הוגשה הבקשה נטען, כי היא בשליטתו של מר שמואל שרון, שבבעלותו חברות ונכסים "בשווי ניכר", כמפורט לעיל.

מוסיפות המשיבות וטוענות, כי המבקשים הסתירו בבקשתם, כי התביעה הוגשה על ידי שתי המשיבות, כך שככל שתידחה התובענה ויהא חיוב בהוצאות, הרי שהוא יחול על שתי המשיבות, ביחד ולחוד.

באשר לסיכויי התביעה נטען, כי המדובר בסיכויים גבוהים להתקבל, וזאת בהתחשב, בין היתר, בהלכה הפסוקה בכל הנוגע למעשים המיוחסים למבקשים וההפרות הנטענות.

המבקשים בתשובתם טוענים, כי התגובה שהוגשה אינה מגובה בראיות שיש בהן כדי לסייע להן לעמוד בנטל ההוכחה בדבר איתנות פיננסית. המבקשים שבים וטוענים, כי המשיבה אינה אלא תאגיד זר, שאין ברשותו נכסים כלשהם בארץ, וכי לא ניתן לקבל את תמצית פרטי החברה, שיהא בכך כדי ללמד על השעבודים המוטלים על המשיבה, וכן על בעלי מניותיה. הטענה, כי המדובר בחברה המצויה בשליטתו של מר שמואל שרון אינה אלא טענה בעלמא. זאת ועוד, אף אם מצבו של מר שמואל שרון, הבעלים הנטען של המשיבה, הנו איתן - הרי שממילא לא ניתן ללמוד מכך באשר למצבה הכלכלי של המשיבה, שהיא אישיות משפטית נפרדת. בהינתן האמור, שבו המבקשים על בקשתם לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

לטענת המבקשים, מן הראוי היה להגיש דוחות כספיים, מבוקרים ומעודכנים, שיש בהם כדי להעיד על המצב הפיננסי. מוסיפים המבקשים, כי אין להסתמך על מכתבו של רו"ח המצורף לתגובה, וזאת משום שאין המדובר בתצהיר, וכי במכתב כאמור אין אלא אמירות כלליות ולקוניות.

הואיל והמשיבה שלפניי הנה חברה, לא כל שכן חברת חוץ, אזי הצורך בחיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנאמן בערעור מתעצמת, לאור סעיף 353א לחוק החברות.

בפסיקה נקבע, כי סעיף 353א' לחוק החברות, שנחקק בחקיקה ראשית ומסדיר באופן ספציפי את סוגית הפקדת הערובה ככל שהתובעת היא חברה בע"מ, "גובר" על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984  [(ראו: רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, סעיף 11 לפסק דינו של כבוד השופט ח' מלצר (פורסם במאגר נבו, 2009) (להלן:"ענין הנדסה")].

הכלל המנחה ליישום הוראות סעיף 353א' לחוק החברות נקבע בענין הנדסה, שם נפסק, כי הסוגיה תיבחן באופן תלת שלבי, כאשר נטל ההוכחה מוטל על החברה.

בשלב הראשון, תעמוד למבחן איתנותה הפיננסית של החברה. אם לא יעלה בידה להוכיח, כי היא בעלת אמצעים לתשלום ההוצאות, יש לעבור לשלב השני. במסגרת שלב זה, תיבחן השאלה האם נסיבות הענין מצדיקות את חיוב החברה בערובה, תוך העדפת הכלל המורה על הפקדה ושמירה על האיזון שנקבע לענין תקנה 519 לתקנות. לא עלה בידי החברה לעמוד גם בנטל לעיל, נדרש בית המשפט לבחון את גובה הערובה, כאשר גם בחינה זו תיעשה באופן מידתי ובשמירה על איזון בין זכויות הצדדים (ראו: ענין הנדסה, בסעיף 13).

ומה בעניינינו. עסקינן בחברת חוץ שלא הוכח, כי יש לה נכסים בישראל, דבר המגביר את הצורך בחיובה בהפקדת ערובה. מעל ומעבר, המשיבה אף לא טרחה למסור את מענה שבחו"ל, דבר שעלול להקשות בגביית ההוצאות ככל שאלה תושתנה עליה. מצופה שגוף פיננסי איתן, שיש לו נכסים שניתן להיפרע מהם, יפרט את הנכסים האמורים והאמצעים הכספיים בתצהיר, על מנת לשכנע את בית המשפט בחוסנו הכלכלי,  שייתר את הצורך בהפקדת ערובה להבטחת ההוצאות.

בשים לב שהמדובר בחברה זרה המאוגדת בפנמה, הרי שנקודת המוצע בסעיף 353א היא שיש לחייב החברה אלמלא מתקיימים החריגים בהתאם לשלבים שהוצגו לעיל. בהתחשב בעובדה, שהמשיבה כלל לא הוכיחה את השלב הראשון בדבר איתנות פיננסית ולא הרימה הנטל להוכיח, בהתאם לשלב השני, שחרף היעדר איתנות פיננסית, הרי שבנסיבות דנן אין לחייבה בהפקדת ערובה - לא מצאתי שיש מקום לפטור אותה מערובה.

המשיבות הביאו טענות רבות הקשורות לסיכויי ההליך, ואולם משקלם של טיעונים אלו מועט, שכן הן לא פירטו את מענה של המשיבה כנדרש, ולא הצביעו על נכסים הנמצאים בארץ ושייכים למשיבה, שמהם ניתן להיפרע.

בהתחשב במכלול השיקולים לעיל, לרבות סכום התביעה, ועל מנת להבטיח את הוצאות המבקשים, סבורני, כי העמדת הערובה על סך כולל של 100,000 ₪ הנה מידתית ובת השגה, שאין בה כדי לחסום את דרכן של המשיבות מלברר תביעתן.

אשר על כן, המשיבה תפקיד בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מהיום סך של 100,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית להבטחת הוצאות המבקשים.

אין צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ז, 19 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.

עודד מאור