- במסגרת העילה החוזית, יכול מצג שווא לבסס טענה אודות פגם ברצון הנובע הן מטעות והן מהטעייה. סעיפים 14-15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים")) המתייחסים לפגמים אלה קובעים –
"14. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.
(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.
- מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, 'הטעיה' - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
- עילה נזיקית של מצג שווא עשויה להתבסס על יסודות עוולת התרמית (על פי סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], להלן: "פקודת הנזיקין") או על מצג שווא רשלני במסגרת עוולת הרשלנות הכללית (סעיף 35 לפקודת הנזיקין).
סעיף 56 לפקודת הנזיקין נוגע לעוולת התרמית וקובע כי –
- תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון.
- לצורך הוכחת קיומה של תרמית מכוח הדין הנזיקי יש להוכיח אם כן קיומם של חמישה יסודות מצטברים – היצג כוזב של עובדה; אי אמונה באמיתות העובדה; כוונה להטעות; הטעייה בפועל; וגרימת נזק ממוני למוטעה.
גם יסודותיה המצטברים של עוולת מצג השווא הרשלני הם חמישה. נדרש להוכיח כי – הוצג מצג עובדתי; המצג שהוצג לא היה מהימן – כאשר המציג יכול היה לדעת בזהירות ושקידה ראויה כי ההיצג אינו מבוסס; המציג היה צריך לצפות הסתמכות של הצד השני על המצג; המציג היה יכול לצפות כי ייגרם נזק; הצד השני הסתמך בפועל על ההיצג (המ' 106/54 וינשטיין נ' קדימה, פ"ד ח 1317 (1954; ע"א 790/81 american microsystems inc נ' אלביט מחשבים בע"מ, לט(2) 785 (1985)).