- אני סבורה כי התובעים לא הוכיחו שנפגעה זכותם לקבלת עודפי הנזילות בפרויקט פיפרה. ראשית, התובעים ביססו את טענתם על הדוח נספח ט' לכתב התביעה, שהמסקנה לה טענו התובעים אינה עולה ממנו. על פי הדוח, הזכות לקבלת תשלומים המגיעים לנתבעת 4 במקרה של מימוש החזקותיה בפרויקט פיפרה היא הזכות ששועבדה לאותו גוף מלווה – בדגש על זכותה של הנתבעת 4. זכות זו היא זכות "מסדר שני" לזכותם של התובעים לקבל כל סכום אשר ימשך מהפרויקט על ידי הנתבעת 4 בטרם הפירעון המלא של ההלוואה.
שנית, גם אם נקבל את טענת התובעים כי זכותם לקבלת עודפי הנזילות מהפרויקט אכן נפגעה על ידי התחייבות הנתבעת 4, הרי שהתובעים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי נמנעה מהם קבלת תשלום כלשהו בפועל או כי נגרם להם נזק בשל התחייבות זו של הנתבעים.
- סיכום ביניים: בהתייחס למצגים שפורטו לעיל, התובעים לא הוכיחו כי מדובר במצגי שווא, ועל כל פנים הם לא הוכיחו קיומה של עילת תביעה ביחס אליהם.
לא הוכח קשר סיבתי בין מצגי השווא הנטענים להתקשרות בהסכמי השותפות
- הן עילת הטעות והן עילת ההטעיה דורשות כי ההתקשרות בחוזה תהיה עקב הטעות או ההטעיה. כך נקבע בין היתר בע"א 1581/92 אברהם אבי ולנטין נ' דורית ולנטין, מט(3) 441 (1995) (להלן: "ענין ולנטין) –
"מכנה משותף יש לטעות ולהטעיה בנקודת המוצא: אין מקום לדבר על טעות או על הטעיה, אלא אם אדם 'התקשר בחוזה עקב טעות'. משמע, החוק מציב תנאי כפול: ראשית, שהייתה טעות; שנית, שהטעות גרמה להתקשרות בחוזה. לפיכך צריך להקדים ולבדוק מה הייתה טעותו של המערער, ולאחר מכן להוסיף ולבדוק אם הוא התקשר בחוזה עם המשיבה עקב טעות זאת".
(ההדגשה שלי – ר.ר., פסקה 8 לפסק דינו של כבוד הש' זמיר)
גם עילות התביעה הנזיקיות (הן תרמית והן מצג השווא הרשלני) דורשות הוכחה של קשר סיבתי היינו של הסתמכות בפועל על המצג. כלומר – לא די בהוכחה כי אחד או יותר מפרטי המידע שהוצגו לתובעים בענייננו היה לא מדויק או מטעה, אלא יש להוכיח כי אותו מצג גרם להתקשרות של התובעים או מי מהם בהסכמי השותפות שמכוחם הם ביצעו את השקעותיהם. בהתייחס לעוולות הנזיקיות, על התובע להוכיח גם קשר סיבתי בין מצג השווא לבין הנזק הממוני שנגרם בפועל. כלומר, לצורך הוכחת התגבשותה של עוולה נזיקית נדרשים התובעים להוכיח כי ההיצג הכוזב שהוצג להם היה זה שגרם לנזק הנתבע.