- התובעים טענו במסגרת סיכומיהם כי "כל אדם סביר אשר היה יודע כי התחלת הפרויקט תלויה בהצלחת אישור תכנית המתאר – היה מוותר על מימון רכישת הקרקע". אכן, העובדה כי לא התקבלו האישורים הרלוונטיים לבנייה צוינה באופן מפורש בהסכם ההלוואה אשר נחתם בין השותפות לבין הנתבעת 4 (סעיף D, נספח 1 לכתב ההגנה), וכן בדוחות התקופתיים של חברת שרם, פודים גרופ בע"מ לשנת 2007-2009 (נספח ט' לכתב התביעה). למרות זאת אינני סבורה כי העובדה שנושא זה לא צוין בהסכמי השותפות, מהווה הטעיה המזכה את התובעים בביטולם.
כל פרויקט בניה דורש קבלתם של אישורים מסוימים. לכן, ככלל אין חובה לציין את הדרישה הזו לקבלת אישורים באופן מפורש, אלא אם כן מדובר במקרה בו קבלת האישורים היא בעייתית או נראה כי תהיה כרוכה בקושי חריג.
- במקרה דנן, לא הוכח כי הנתבעים היו סבורים כי זהו מצב הדברים ערב ההתקשרות בהסכמי השותפות. מר למקין הצהיר כי "בדיקות אשר בוצעו על ידי לידר אינטרנשיונל טרם ביצוע העסקה בפיפרה העלו כי ניתן יהיה לבנות על הקרקע למעלה מ-1,200 יחידות דיור, בכפוף לאישור תוכנית הבנייה – PUZ... מדובר בקרקע לבנייה ועל פי יעוץ משפטי והנדסי אשר קיבלנו ברומניה התכנית היתה אמורה להיות מאושרת. בהתאם לבדיקות אלו, הוצגה המצגת לתובעים כפי שהוצגה ..." (פסקה 47.2 בתצהיר).
כאשר נשאל מר למקין במסגרת חקירתו בדבר הפרוצדורה הנדרשת השיב כי –
מר שחר למקין: אני אומר עוד פעם, הפרוצדורה ברומניה היא שונה מהפרוצדורה בישראל. אתה ניגש לרשות, אתה מקבל את הגדרת זכויות הבנייה. על בסיס הגדרת זכויות הבנייה שזה מן איזה שהיא אמירה יותר כוללנית שאומרת לך מה על הקרקע הזאת יהיה ניתן לבנות. הזכויות שהיה ניתן על פי הבדיקות שלנו לבדוק על הקרקע, הייתה 1,200 יחידות דיור עם מטראז' וכן הלאה. אנחנו על בסיס הזכויות האלה, קנינו, עשינו את התכנית העסקית, עשינו את המצגות, קנינו את הקרקע, קיבלנו מימון בנקאי מהבנק לקניית הקרקע שגם כן עשתה את הבדיקות שלו והתחלנו תהליכים של התכנון היותר מפורט, שזה כולל הגשת תכנית שהרשות צריכה לאשר אותה ואחרי שהתכנית מאושרת אז הוצאת היתר בנייה.
מהאמור לעיל עולה כי במועד ההתקשרות בהסכמים צפו הנתבעים כי יתקבלו האישורים הנדרשים לבניית 1,200 יחידות דיור, ולכן לא היה מקום לציין נושא זה באופן מפורש במסגרת הסכמי השותפות.