72. גבאי הוסיף כי בעת שהכבאים הגיעו למקום, 8 או 9 דקות לאחר שיצאו, הם דיווחו לו שהשריפה היא בתוך חצר המפעל ומתפשטת לכיוון המפעל ואז ביקשו תגבורת (עמ' 666). עם זאת, בהמשך העדות הוא התבקש לאשר שאם היה יודע שהשריפה היא בחצר המפעל היה מבצע את שביצע בהמשך מוקדם יותר הוא השיב כי "אם השריפה הייתה במפעל":
ש: עכשיו תאמר לי, אני רואה פה מרצף ההודעות שכבר כשהוא הודיע לך שהוא מבקש תגבורת כבר הדפסתם את הנוהל, מ-23:00 אני רואה שאתם מתחילים להודיע, אתה יוצא, מודיעים לביטון, בחצות ורבע מודיעים לנציבות, מודיעים לאיכות הסביבה, מגן דוד אדום, כי זה הפק"ל נכון?
ת: כן, זה הפק"ל.
ש: אם היית יודע, אם היית יודע שהשריפה בחצר המפעל, אני חוזר לתחילת החקירה שלך, זה מה שהיה צריך לעשות בעצם מההתחלה?
ת: אם השריפה הייתה במפעל כן.
ש: בחצר שלו.
ת: במפעל.
ש: במתחם.
ת: במפעל.
ש: עוד פעם.
ת: אני אומר במפעל.
ש: אדוני, אדוני, אדוני הנה המפעל, הנה המפעל, אתה רואה את הדף הזה?
ת: כן.
ש: פה יש מבנים, פה הוא תחום כולו בגדר.
ת: כן.
ש: אין מחלוקת, אתה ראית את זה בעצמך.
ת: כן.
ש: אם זה מהצד מהגדר בפנים אז אתה צריך להפעיל את הנורלס (הנוהל).
ת: כן." (עמ' 673-674).
עדות דודו כהן
--- סוף עמוד 29 ---
73. מר דודו כהן (להלן: כהן), זומן לעדות מטעם התובעים אף שהוא עובד לשעבר של איגוד הערים והרשות. מר כהן היה אחד משני חוקרים שמונו על ידי ראש איגוד הערים לחקור את שריפת הכבאית באירוע. החבר האחר באותה ועדת בדיקה היה מר אפרים מערבי, שנתן חוות דעת של מומחה מטעם הנתבעות (להלן: מערבי).
74. כהן נשאל בחקירה הראשית אודות אותה ועדת בדיקה (מינוי ועדת הבדיקה נעשה במכתב מיום 5.7.2009 – מוצג 28 למוצגי התובעים), שבחנה מדוע נשרפה הכבאית. בתשובה לשאלה האם לא תהה מדוע הבדיקה ממוקדת בכבאית השרופה ולא בשריפת המפעל כולו, השיב כהן כי לא שאל את עצמו את השאלה הזו ובלשונו "המלך נתן הוראה יצאנו" (עמ' 20).
75. מכל מקום, במהלך עדותו נשאל כהן לדעתו על מצב שבו עומד כבאי עם זרנוק בתוך החצר מול האש. הוא הגדיר זאת כ"הנשק טעון אבל לא יורה" (עמ' 31).
עדות אפרים מערבי
76. מערבי היה, כאמור, החבר השני בצוות הבדיקה שבדק את נסיבות שריפת הכבאית ולא את שריפת המפעל. לצד חברותו בצוות הבדיקה נתן מר מערבי חוות דעת לנתבעות בשאלת האחריות. מחקירתו בבית המשפט נלמד כי גם הוא צמצם את הבחינה שנערכה במסגרת ועדת הבדיקה רק לאותו חלק שאותו התבקש לבדוק, מבלי להידרש לפרטי השריפה ולמה שאירע (עמ' 558). בנוסף, נלמד מחקירתו הנגדית כי בעת שתחקר את פרידמן הוא לא תאר לפניו את הגודל של האש (עמ' 563).
77. עניין אחר שמר מערבי התבקש להתייחס אליו הוא פרק הזמן שחלף ממועד שריפת הכבאית, המצויה בקרבת המפעל, ועד למועד שבו נצפה נגר האש במצלמת האבטחה של מפעל וופרג'ט. מר מערבי אישר כי מדובר בפרק זמן של שניות (עמ' 583). את מסקנתו כי הכבאית נשרפה ב- 00:20 (כמופיע בחוות דעתו) ביסס מר מערבי על דיווחי הכבאים (עמ' 583).
עדות דן ארבל
78. מר ארבל הוא מומחה נוסף בתחום הכיבוי, ונתן גם הוא חוות דעת מטעם הנתבעות. במסגרת חקירתו הנגדית נתן מר ארבל נתון רלוונטי לגבי לוח הזמנים בכל הנוגע לפרק הזמן ממועד שריפת הכבאית והופעת נגר האש באזור הנצפה במצלמת האבטחה של מפעל וופרג'ט. הערכתו של מר ארבל הייתה כי תנועת הנגר הייתה מהירה יחסית, וכי מדובר ב- 5-10 דקות (עמ' 833). יחד עם זאת, בהמשך השאלות לא ידע להעריך במדויק את פער הזמנים.
עדות אלי היינה
--- סוף עמוד 30 ---
79. מר היינה הוא אחד המומחים בתחום כבאות האש שהעידו, והוא נתן חוות דעת לנתבעות. עדותו נתנה מענה לפרק הזמן שלהערכתו נמשך משריפת הכבאית ועד לרגע שבו נצפה הנגר במצלמה. בעדותו הוא אישר כי הנגר "הלך מהר" והעריך את פרק הזמן ב"פחות משניות" (עמ' 926), ובמקום אחר: "מילי שניות" (עמ' 929).
דו"ח הבדיקה שערכו כהן ומערבי
80. דו"ח הבדיקה שערכו מערבי וכהן ביום 6.7.2009 (מוצג 29 בתיק המוצגים של התובעים) עסק כאמור בבחינת שריפת הכבאית בלבד, מבלי להידרש לאירוע עצמו. הדו"ח מפרט את הפעולות שננקטו, תוך שהוא מציין כי פרידמן, ראש הצוות, התמקם בצדו המערבי של המפעל וירד להערכת מצב, זיהה מוקד אש גדול באזור מצבור מכלים לאחסון נוזלים דליקים, דיווח על כך לתחנה הראשית והזניק כוחות סיוע נוספים. עוד נכתב שם כי ראש הצוות מדלג מעל גדר חצר המפעל וחוצה רגלית את החצר ממערב למזרח. בהמשך במהלך התנועה שלו לכיוון השער הוא מזהה את השומר.
עדות אבישי לבנקופף
81. לבנקופף הוא מתנדב המשמר האזרחי. הוא הראשון שראה את השריפה ודיווח עליה למשטרה, ומשם עבר הדיווח למוקד איגוד הערים בבאר שבע. הודעתו במשטרה נמסרה במועד מוקדם יחסית, זמן לא רב לאחר האירועים, ביום 3.7.09 בשעה 05:15 (חלק ממוצג 8 לתיק המוצגים של הנתבעות). בהודעה הוא תאר את הדברים הבאים:
"אני משמש כמתנדב משא"ז בתחנת אופקים. היום עבדתי משמרת שלישי לילה ביחד עם המתנדב דוד אוחיון. בערך בשעה 24:05 הייתי בסיור עם ניידת משטרה 22996 בדיוק הגענו מכיוון שכונת שפירא לכיוון אזור התעשייה. אחרי שעברתי את אגף שפע של העירייה שנמצא באזור תעשייה אמרתי לדוד שאני מריח ריח של שריפה. בהתחלה לא ראיתי כלום אחרי מספר מטרים שהגעתי בין מפעל אסמי עוז למפעל דנבר ראיתי שיש שריפה מתפשטת בחלק הדרומי של מפעל דנבר בצד הימני שלי ביחס למפעל. באותו הזמן דיווחתי ליומן התחנה להזמנת כיבוי אש. אני ידעתי שמדובר במפעל לייצור צבעים שבו עבדתי בעבר וידעתי שמדובר בסכנה כי יש שם חומרים מסוכנים. היומן דיווח לי שהוא מזמין כיבוי. אני מייד נסעתי לכניסה הראשית של המפעל לראות מה קורה עם השומר כי ידעתי שיש שומר בלילה שם. דוד ניגש לבוטקה של השומר לבדוק היכן הוא. הוא ניגש לחלון האחורי. השומר בדיוק יצא לכיוון שלנו. הוא ראה את הניידת של המשטרה ואז אני אמרתי לו שבחלק האחורי של המפעל יש שריפה. הוא לא הבין אותי כי הוא דובר רוסית. בו זמנית הכיבוי אש הגיע. הראיתי לכבאים איפה הדליקה ומשם יצאתי לכיוון הבית של אחד העובדים בשם רפי שגר ברחוב גיבוי ישראל. ניגשתי אליו לבית הערתי אותו ואמרתי לו שיש אש במפעל ושיגיע מהר. הוא הגיע עם הרכב שלו לכיוון המפעל. אני גם יצאתי לכיוון להתחיל בסיוע. שהגעתי כבר הבחנית שהאש התפשטה מאוד מאוד והיו פיצוצים חזקים מאוד. הגיעו המון כוחות כיבוי לכבות את האש.
ש: אתה הבחנת שהאש באה מתוך המפעל
ת: כן היא הייתה בתוך המפעל.
--- סוף עמוד 31 ---
ש: שהבחנת באש ראית ליד המפעל אנשים חשודים, רכב חשוד.
ת: לא ראיתי כלום
ש: אתה עבדת במפעל האם הוא מגודר
ת: יש מסביב למפעל לוחות פלסטיק למנוע כניסה של אנשים בחזית בכניסה הראשית יש שער ברזל עם מנעול ויש גדר עם בטונדה ואז מסביב יש את הפלסטיקים.
ש: שהגעתם השומר היה בתוך הבוטקה שלו
ת: כן
ש: הוא ידע על השריפה
ת: לא, אנחנו אמרנו לו.
ש: מה הוא עשה שאמרתם לו שיש שריפה
ת: הוא כנראה הלך לראות אנחנו בדיוק יצאנו להראות לכבאית איפה השריפה..."
82. בתצהיר העדות הראשית שהגיש לבנקופף הוא תאר כי בסמוך לשעת חצות הריח ריח של שריפה, התקרב וראה דרך לוחות האיסכורית אש קטנה בתוך חצר המפעל (בפניה הדרום מערבית). בגלל שעבד במפעל בעבר ידע את הסכנה הנשקפת מהחומרים המאוחסנים במפעל, דיווח מיד ליומן התחנה של המשטרה וביקש שיוזמנו כבאים למקום. באותו שלב נסע לכניסה הראשית של המפעל, פגש בשומר וצעק לו שיש שריפה, תוך שהוא מסמן לו לכיוון הפינה האחורית בתוך חצר המפעל.
83. העד כותב בתצהירו כי לאחר שנפרד מהשומר נסע בחזרה אל מחוץ לגדר המפעל, בחלק האחורי בפינה הדרום מערבית בסמוך למוקד השריפה. הוא מוסיף כי אחד הכבאים טיפס מעל השער, נכנס לחצר המפעל, וניסה לפרוץ את המנעול של השער האחורי, לא הצליח, יצא מהחצר וחזר לשבת בכבאית. הכבאים לא ניסו לפרוץ את הגדר, ואחרי כמה דקות שישבו בתוך הכבאית, נסעה הכבאית משם לכיוון הכניסה הראשית של המפעל (בחזית המזרחית). הוא עצמו כותב שנסע לעבר ביתו של מנהל העבודה והעיר אותו כדי שיתקשר למר קוגן.