קזריאן העיד, כי בחר שלא לפנות להנהלה הכלכלית של הקיבוץ היות וחש ש"אין עם מי לדבר" (ראו עמ' 10 – 11 לפרוט'), וכי "לא האמין עוד לאנשים", אלא שבין מועד האירוע לבין מועד סיום העסקתו במעבדה חלפה שנה (ראו מכתב סיום ההעסקה – נספח ב' לתצהירו של קזריאן). מכאן ברור שלמרות ש"אין עם מי לדבר" לקזריאן ניתנה תקופה של כשנה להסדיר את ענייני המעבדה בהתאם להנחיות שניתנו לו, והוא אף יכול היה לפנות למוסדות הקיבוץ על מנת לנסות ולהשפיע על ההחלטה שתתקבל, אך הוא לא עשה כן.
בעניין זה לא יהיה זה מיותר לשוב ולציין, שקזריאן העיד, כי פעל מול הקיבוץ והנהלתו במישורים שונים – התנועה הקיבוצית, מבקר המדינה ואף בהגשת תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה, ולאחר מכן בערעור לבית הדין הארצי (ראו עמ' 6 לפרוט'). מכאן, שקזריאן ידע לפנות בתלונות ו/או בתביעות, מקום בו סבר שנעשה לו עוול. לכן, העובדה שלא פנה להנהלה הכלכלית של הקיבוץ איננה נעוצה בדברים שנכתבו במכתב, אלא בסיבות עלומות אחרות.
48. לסיכום, הדיון במחלוקת זו, יש לומר כי במאזן הסתברויות אני מעדיף באופן משמעותי את גירסת הנתבעים על-פני גירסתו של התובע.
עדותו של קזריאן היא עדות יחידה, לא אמינה, שלוקה בשיהוי ניכר שעוד יותר מפחית מאמינותה. זאת ועוד, לא נמצאה לה ראיה מסייעת, כדרישת סעיף 54 לפקודת הראיות, ולא מצאתי טעם אשר יצדיק לבסס את ההכרעה בתביעה זו אך על עדותו של קזריאן.
מנגד, עדותו של טוביאס נתמכת בעדותה של הגב' סטרק, ותמיכה נוספת מצוייה באופן ניסוח המכתב ובהודעות הדוא"ל הנוספות ששלח טוביאס בעניינו של קזריאן.
49. משזו מסקנתי, אינני נדרש למחלוקת הנוספת, ביחס למספר האנשים שנחשפו למכתב.
יחד עם זאת יש לומר, כי אילו הייתי מגיעה למסקנה שמדובר באמירה שהיא בגדר "לשון הרע" שכן היא איננה אמת, אזי די היה בהפצת המכתב לגורמים המכותבים, כדי להוות בסיס לתביעה.
סוף דבר
50. התביעה נדחית.
התובע ישלם לכל אחד מן הנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחה בסכום כולל של 6,000 ₪. התשלומים לנתבעים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק בחלוף מועד זה.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, כ' תשרי תשע"ח, 10 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.
יהודה ליבליין, שופט