6. המסקנה העולה היא כי בכל אחד מהרכיבים הנדרשים למתן סעד זמני - סיכויי ההליך ומאזן הנוחות - התובעת לא הראתה שהכף נוטה לטובתה. בנסיבות אלה, ברי כי בשקלול כלל הנתונים, ובבחינת מקבילית הכוחות הקיימת בין הרכיבים הללו, התובעת לא עמדה בנטל הנדרש מצד מבקש סעד זמני. בנסיבות אלה, דין הבקשה לסעדים זמניים להידחות. זאת, למעט הסעד שהתבקש בסעיף 44(ג) לבקשה ושלגביו ניתן גם סעד ארעי, שעניינו שמירה על מסמכים לעניין מכירת הוודקה. מדובר בצעד מתחייב שהנתבעים היו יכולים ליתן הסכמתו לו גם ללא צורך בצו אולם הם לא עשו כן. הסעד אינו יכול כמובן לגרום לנזק כספי כלשהו, וממילא מדובר בחובה מן הדין לשמור מסמכים, ובנסיבות אלה אין צורך בכל בטוחה לשם נתינתו.
7. סוף דבר: הבקשה לסעדים זמניים נדחית, למעט הסעד הזמני בדבר שמירת מסמכים כפי שהתבקש בסעיף 44(ג) לבקשה לסעדים זמניים. בנסיבות העניין, ובין הייתר בשים לב לכך שלא הונחו לפניי כל טיעונים של ממש לעניין אי תשלום חובה של התובעת עד כה, וכן לנוכח הכתוב בתגובת הנתבעות עצמן כי הן אינן חולקות על כך שטמפו היא המפיצה בשוק המקומי וכי עיקר הפעילות שלהן היתה בתחומי הדיוטי פרי בלבד, לא מצאתי מקום לעשות צו נפרד להוצאות, והסוגיה תישקל במסגרת ההליך הסופי.
טרם סיום, אמליץ לצדדים לבוא בדברים ביניהם, ובמידת הצורך אף לקיים הליך גישור, כדי לנסות וליישב את כלל המחלוקות ביניהם בדרך של הסדר מוסכם. מובן כי אין בדברים אלה כדי לגבש דעה כלשהי או כדי לחייב.
ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ח, 03 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.
אמיר לוקשינסקי גל