החלטה
לפניי בקשת התובעת למתן סעדים זמניים, שהעיקרי שבהם הינו צו מניעה שיאסור על הנתבעים למכור בתחומי ישראל בקבוקי וודקה שנרכשו מהתובעת.
1. בתמצית מרובה, לטענת התובעת, הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 3, שימשה מפיץ של התובעת של בקבוקי וודקה "בלוגה" לתחומי הדיוטי פרי בלבד, וזאת לתקופה קצובה עד לסוף שנת 2016. למטרה זו בלבד נמכרו לנתבעת 1 בקבוקי וודקה מסדרה ספציפית, במחיר נמוך ב- 5% מהמחיר שבו נמכרים הבקבוקים להפצה בשוק המקומי. דא עקא, התובעת נמנעה מלשלם את מלוא התמורה בגין הבקבוקים שרכשה, ומעבר לכך – וזו העילה שביסוד הבקשה לסעד זמני – הנתבעות באמצעות הנתבעת 2 שהינה חברה קשורה לנתבעים 1 ו- 3, החלה למכור את המוצרים בתוך תחומי ישראל תוך הפרת ההסכמות בין הצדדים. לפי הטענה הנתבעות אף ניסו להסוות את ההפצה האסורה, באמצעות הדבקת תווית על גבי הבקבוק שבהתאם לה היבואנית הינה הנתבעת 2, הגם שהתובעת מכרה את הסחורה לנתבעת 1 בלבד. לטענת התובעת, בתחומי ישראל היא פועלת באמצעות מפיצה בלעדית, חב' טמפו, וההפצה המבוצעת באמצעות הנתבעת עלולה לפגוע ביחסיה המסחריים מול טמפו ובכך להסב לה נזק שלא יהא ניתן לכימות בכסף ולא יהא די בסעד כספי כדי לפצות עליו. התובעת גם העלתה חשש לפגיעה במוניטין, מאחר שההפצה נעשית ללא כל בקרה או דיווח לגבי עמידה בסטנדרטים הנדרשים לטיפול, אחסנה וכיו"ב. כמו כן, הועלה חשש להטעיית צרכנים ולחשיפת התובעת לסיכונים עקב כך, מאחר שהייבוא לא נעשה על ידי הנתבעת 2 בניגוד לפרט המטעה בתווית שהודבקה על גבי הבקבוקים.
2. מן העבר האחר, לטענת הנתבעים, יחסי ההפצה לא אסור מכירת הבקבוקים בשוק המקומי בישראל, והתובעת אף היתה מודעת למקרים שבהם הנתבע 3 ביצע מכירה כזו. כמו כן, יחסי ההפצה לא הסתיימו בסוף שנת 2016, שכן התובעת מכרה לנתבעים בתחילת שנת 2017 בקבוקים בהיקף ניכר של כ- 20,000 ליטר (שהם 20,000 בקבוקים) השקול להיקף מכירה שנתי בדיוטי פרי. ביחס לתקופה שלאחר תום היחסים הפורמאליים בדצמבר 2016, בוודאי שלא היה איסור על מכירה לשוק המקומי. כמו כן, לטענת הנתבעים, המכירה לשוק המקומי נעשתה בלית ברירה לאחר שהתובעת סיכלה את אפשרות הנתבעים להמשיך ולמכור את הסחורה לג'יימס ריצ'רדסון בדיוטי פרי, בכך שביצעה מכירה בעצמה במחירים נמוכים במיוחד שהנתבעים אינם יכולים להתחרות בהם. הנתבעים אינם מכחישים כי לא שולמה התמורה בגין כל הסחורה, אולם לטענתם, עומדות להם טענות קיזוז ותביעה שכנגד בגין נזקים שונים במסגרת יחסי ההפצה וסיומם על ידי התובעת. בכל הנוגע לטענות התובעת לעניין יחסיה עם טמפו, לא צורף הסכם המעיד על יחסי הפצה בלעדיים, ואף אין כל אינדיקציה להעלאת טענה כזו מצד טמפו. הנתבעים גם מכחישים פגיעה במוניטין, הם מתחייבים שהמכירה מתבצעת בהתאם לכל הדרישות והתקנים ומצביעים על כך שממילא מתבצע ייבוא מקביל של וודקה בלוגה לישראל. לגבי המדבקה על הבקבוקים הנמכרים בשוק המקומי - לטענת הנתבעים הדבקתה מתחייבת לנוכח דרישות הרגולטור (בניגוד למכירה לדיוטי פרי ששם אין דרישת סימון) ובנוסף אין כל הטענה שכן הייבוא נעשה באופן פורמאלי על ידי הנתבעת 2.
3. לאחר שקיימתי דיון במעמד הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה לסעדים זמניים להידחות, למעט הסעד הזמני שעניינו חיוב בשמירת כל המסמכים הקשורים בשיווק, מכירה או הפצה של המוצרים נשוא התביעה.
4. במישור סיכויי ההליך, התובעת עמדה בנטל הראשוני להראות שאין מדובר בתביעה טורדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. עם זאת, זהו שלב מוקדם מדי להעריך את סיכויי ההליך מעבר לכך. אמנם לעניין החוב הכספי הראתה התובעת עילת תביעה של ממש, כאשר מנגד בפי הנתבעות הועלו טענות לא מפורטות (בשלב מקדמי זה, של טרום הגשת כתב הגנה) לנזקים כביכול שנגרמו בסיום יחסי ההפצה. אולם הסעד הזמני שהתבקש אינו נחוץ למימוש הסעד הכספי בתובענה העיקרית, אלא הוא נועד בעיקר לצורך צו המניעה שהתבקש בגדרה. על מנת לזכות בצו המניעה הקבוע, על התובעת להוכיח שלנתבעת אסור למכור את מלאי הוודקה שנותר ברשותה בשוק המקומי בישראל. לעניין עילה זו, אכן ישנן ראיות המצביעות על כך שההסכמה בשגרה היתה שהנתבעים 1 ו- 3 יבצעו מכירה לג'יימס ריצ'רדסון בדיוטי פרי בלבד (למשל אותה תכתובת מיום 15.2.17 בנספח 8 לכתב התביעה שבה הנתבעים מבקשים מהתובעת לשחרר את הסחורה על מנת שהמלאי של ג'יימס ריצ'רדסון לא ייפגע, הטענות של הנתבעים עצמם, למשל בסעיף 25 לתגובה, לכך שטמפו הינה המפיצה בשוק המקומי ועוד). מן העבר האחר, עולות שאלות כבדות משקל. מבלי לפרט יתר על המידה אציין, כי אין מחלוקת שהתובעת מכרה לנתבעת 1 בקבוקים גם עבור שנת 2017, כאשר לטענתה דובר במכירה לצורך הקלת ההתארגנות של הנתבעת לאחר סיום יחסי ההפצה. טענה זו מעוררת שאלות. כך למשל, אם ניתנה הודעה מוקדמת כדברי התובעת של כ- 8 חודשים, מדוע נדרשה תקופת התארגנות נוספת בדמות מכירת מלאי נוסף? ומדוע לא צורפה כל תכתובת המעידה על אודות מטרת המכירה הנוספת והמגבלות שנלוו לה? וכמו כן, עולה השאלה, מאחר שמדובר על יחסי הפצה המושתתים בעיקר על אמון ולא על הסכם מסודר בכתב, אם יוכיחו הנתבעים שהתובעת מכרה לדיוטי פרי במהלך שנת 2017 בקבוקים במחירים שהנתבעים אינם יכולים להתחרות בהם ובכך סיכלה את אפשרותם למכור לדיוטי פרי (התובעת לא התייחסה משום מה לטענה זו במסגרת כתב התשובה) מה תוקפה של התחייבות הנתבעים, אף אם היתה כזו, שלא למכור את הסחורה בשוק המקומי? האין בכך פעולה מתחייבת מכוח חובת הקטנת הנזק? זאת בפרט כאשר לגישת התובעת עצמה, המכירה לשנת 2017 נעשתה על מנת לאפשר לנתבעת להתארגן, דהיינו לבצע מכירה של בקבוקים לפרק זמן נוסף? ייתכן בהחלט שישנן תשובות טובות לקושיות הללו, אולם בשלב זה המענה לא לפניי, ולא ניתן לומר שסיכויי התביעה (ביחס להפרת איסור המכירה בשוק המקומי, במובחן מהטענות לעניין קיומו של חוב) טובים מסיכויי ההגנה.
5. במישור מאזן הנוחות, עלה נתון מרכזי שלפיו כיום נותרו בידי הנתבעת כ- 300 בקבוקים בלבד (מתוך כ- 20,000 שיועדו למכירה בשנת 2017). הנתבע 3 הצהיר לפרוטוקול, במענה לשאלות בית המשפט, כי כל הבקבוקים לבד מאותם 300 שנותרו ברשותו, נמכרו זה מכבר לסיטונאים (שאף מכרו אותם הלאה) ותמורתם כבר התקבלה אצלו. הוא אף הבהיר כי מדובר במכירה של ממש הסחורה ולא בעסקאות קונסיגנציה. התובעת לא הטילה ספק בנתון זה, של מלאי של 300 בקבוקים בלבד, שאינו נשמע בלתי סביר בשים לב לכך שאנו מצויים בחודש אוקטובר של שנת 2017, אלא ביקשה לעגן אותו בהצהרה ברורה של הנתבע 3, דבר שנעשה (כמובן, לצורך המשך ההליך אין בכך כדי לחייב את התובעת, ואין בכך כדי להוות הסכמה שלה לנכונותו). אין מחלוקת שמדובר בכמות זניחה של בקבוקים, וקשה להלום שמכירת כמות כזו עלולה לפגוע באופן כלשהו ביחסיה המסחריים של התובעת עם טמפו. מעבר לכך, ההסכם בין התובעת לטמפו לא הוצג, וגם לא הובאה כל אסמכתא על אודות סיכון כלשהו של מערכת היחסים העסקית של התובעת עם טמפו, בוודאי לא ביחס ל- 300 הבקבוקים שנותרו אשר צו המניעה המבוקש רלבנטי לגביהם. גם פגיעה במוניטין לא הוכחה ולו בראשית ראיה, כאשר יש להוסיף שכשם שטענת דילול מוניטין אינה חלה במצב דברים של ייבוא מקביל (ר' למשל ע"א 7629/12 סוויסה נ' Tommy Hilfiger Licensing LLC (16.11.14); רע"א 371/89 ליבוביץ נ' את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309 [1990]) כך ספק רב אם יש לה רלבנטיות במקרה של הפצה בשוק המקומי על ידי מפיץ קודם שנותר עם מלאי שרכש ישירות מהיצרן. הנתבעים כפופים לכל כללי הרגולציה בתחום בריאות המזון ובכל ייתר התחומים, כפי שכפוף להם כל יבואן מקביל, ואין די בחשש תיאורטי להפרה כדי למנוע מכירה בשוק המקומי במסגרת סעד זמני. גם לעניין ההטעיה, לא הובאה כל ראיה לכך שהמדבקה שהודבקה על גבי הבקבוקים אינה תואמת את כללי הרגולציה בישראל, והעובדה שהמכירה התבצעה לנתבעת 1 אינה שוללת את האפשרות שהיבואן הוא הנתבעת 2, ככל שהמכירה התבצעה טרם הכניסה לישראל כטענת הנתבעים. ממילא גם במישור זה כפופים הנתבעים לכל הוראות הדין. אמנם גם הנתבעים אינם צפויים להינזק יתר על המידה ממתן צו מניעה. מדובר לכל היותר בפגיעה זניחה בתזרים המזומנים. אולם אין די בכך שלא ייגרם נזק משמעותי לנתבעים אם יינתן צו מניעה, אלא על התובעת לשכנע כי ייגרם לה נזק מאי מתן הצו וכי מאזן הנוחות בהיבט הנזקים הפוטנציאליים נוטה לטובתה.
6. המסקנה העולה היא כי בכל אחד מהרכיבים הנדרשים למתן סעד זמני - סיכויי ההליך ומאזן הנוחות - התובעת לא הראתה שהכף נוטה לטובתה. בנסיבות אלה, ברי כי בשקלול כלל הנתונים, ובבחינת מקבילית הכוחות הקיימת בין הרכיבים הללו, התובעת לא עמדה בנטל הנדרש מצד מבקש סעד זמני. בנסיבות אלה, דין הבקשה לסעדים זמניים להידחות. זאת, למעט הסעד שהתבקש בסעיף 44(ג) לבקשה ושלגביו ניתן גם סעד ארעי, שעניינו שמירה על מסמכים לעניין מכירת הוודקה. מדובר בצעד מתחייב שהנתבעים היו יכולים ליתן הסכמתו לו גם ללא צורך בצו אולם הם לא עשו כן. הסעד אינו יכול כמובן לגרום לנזק כספי כלשהו, וממילא מדובר בחובה מן הדין לשמור מסמכים, ובנסיבות אלה אין צורך בכל בטוחה לשם נתינתו.
7. סוף דבר: הבקשה לסעדים זמניים נדחית, למעט הסעד הזמני בדבר שמירת מסמכים כפי שהתבקש בסעיף 44(ג) לבקשה לסעדים זמניים. בנסיבות העניין, ובין הייתר בשים לב לכך שלא הונחו לפניי כל טיעונים של ממש לעניין אי תשלום חובה של התובעת עד כה, וכן לנוכח הכתוב בתגובת הנתבעות עצמן כי הן אינן חולקות על כך שטמפו היא המפיצה בשוק המקומי וכי עיקר הפעילות שלהן היתה בתחומי הדיוטי פרי בלבד, לא מצאתי מקום לעשות צו נפרד להוצאות, והסוגיה תישקל במסגרת ההליך הסופי.
טרם סיום, אמליץ לצדדים לבוא בדברים ביניהם, ובמידת הצורך אף לקיים הליך גישור, כדי לנסות וליישב את כלל המחלוקות ביניהם בדרך של הסדר מוסכם. מובן כי אין בדברים אלה כדי לגבש דעה כלשהי או כדי לחייב.
ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ח, 03 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.
אמיר לוקשינסקי גל