אין זהו עניינו הפרטי של בעל סימן המסחר בלבד. זהו ביטוי לאינטרס הציבורי לאפשר תחרות הוגנת, שהיא סם החיים של הכלכלה ושל המדינה הדמוקרטית. ההגנה על סימן המסחר מגנה גם על הצרכן, שלא יוטעה לייחס סחורתו של אחד לאחר. זהו כלי שיצר הדין על-מנת למנוע מבעד סוחר לא ישר להונות את הציבור לרכוש את מוצריו בדרכי כזב. באופן זה מקדמת ההגנה הפרוסה על סימני המסחר גם יעילות כלכלית הן בחיסכון המופק בעלויות החיפוש אחר המוצר – עלויות שבהן אנוס לשאת הצרכן, והן בתמריץ הניתן לעוסק להשקיע בקידומה ובשימורה של איכות המוצר שהוא משווק (W.M. Landes, R.A. Posner “Trademark Law: An Economic Perspective” [76], at pp. 268-270).
21. מפאת הצורך לאזן בין האינטרסים הסותרים הללו אין לומר כי ההגנה על זכותו של האדם בשמו היא מוחלטת. ההגנה, בהיותה פרי של איזון אינטרסים, הינה יחסית בלבד. אם נאמר אחרת נאפשר לאדם לעשות שימוש לרעה בזכותו בשמו, ואין חולק שלא לכך כיוונה הוראת סעיף 47. אין ליתן לאדם רישיון בלתי מוגבל לעשות שימוש בסימן מסחר של אחר תוך פגיעה בוטה בזכויותיו של האחר ותוך הטעיית הציבור. אין אדם רשאי לעשות כן אף אם רצה המקרה, וסימן המסחר משמש גם כשמו שלו.
אשר-על-כן קם הצורך לסייג את ההגנה המוענקת לאדם העושה שימוש בשמו שלו תוך פגיעה בסימן מסחר של אחר. זכות השימוש מותנית בכך שהשימוש שנעשה בשם יהא שימוש בתום-לב.
--- סוף עמוד 338 ---
22. בארצות-הברית נוסחה של ההגנה שבחוק דומה לנוסח המקובל אצלנו. סעיף 33(b) ל-Lanham Act (15 U.S.C.A. §1115(b)(4)) קובע הגנה כנגד תביעה בגין הפרת סימן מסחר במקרה של:
“...the use of the name, term, or device charged to be an infringement is a use, otherwise than as a mark, of the party’s individual name in his own business...”.
על-אף נוסחו זה של סעיף החוק ההלכה היא כי ההגנה שהוא מקנה למפר סימן המסחר אינה מוחלטת. ה-Restatement 3d, Unfair Competition [91], §28 מבטא זאת:
“In an action for infringement of a trademark... it is a defense that the term used by the actor... is the personal name of the actor or a person connected with the actor, and the actor has used the term fairly and in good faith solely to describe the actor’s goods, services, or business or to indicate a connection with the named person”.