כך קושרות גישות אלה את זכות הפרסום לחירות האדם בראותן את הקניין בכלל כאובייקטיביזציה של האישיות. אסכולה זו כופרת בתאוריית העבודה – בתפיסה
--- סוף עמוד 357 ---
שלפיה קניין נרכש באמצעות עבודה (Ibid. [86], at pp. 419-421). היא יונקת מתאוריה אחרת: תאוריית ה-personhood, אשר הוצגה על-ידי פרופ' מרגרט רדין (Radin), ואשר לפיה כרוכים נכסים מסוימים באישיותו של האדם, ועל-כן נדרשת זכותו בהם להגנה נרחבת (M.J. Radin “Property and Personhood” [87]).
47. ומן הכתבים אל הדין: למעלה ממחצית ממדינות ארצות-הברית מכירות כיום, בין מכוח הפסיקה ובין מכוחן של הוראות שבחוק, בזכות לפרסום כזכות הנפרדת מן הזכות לפרטיות וכאינטרס קנייני הניתן להעברה (J.T. McCarthy, P.M. Anderson “Protection of the Athlete’s Identity: The Right of Publicity, Endorsements and Domain Names” [88], at p. 199. יצוין, כי דווקא במדינת ניו-יורק, מולדתה של זכות הפרסום, שוב אין היא מוכרת כזכות נפרדת מהזכות לפרטיות. זאת, בעקבות פסק-הדין בפרשת Stephano v. News Group Publications, Inc. (1984) [45]). כזכות עצמאית מופיעה זכות הפרסום כיום גם ב-Restatement 3d, Unfair Competition [91], §46. התייחסות זו אל הזכות במסגרת הפרק “Appropriation of Trade Values” המירה, בשנת 1995, את ההתייחסות הקודמת אל הזכות במסגרת הפרק “Invasion of Privacy” אשר הופיע ב-Restatement 2d, Torts [92].
ברבות ממדינות ארצות-הברית המכירות בזכות לפרסום, ניתנת הזכות להורשה. עוד נפסק כי דוקטרינת המכירה המקורית (First Sale Doctrine), שלה כפופות זכויות הקניין הרוחני האחרות, חלה על הזכות לפרסום, דהיינו משמכר אדם רישיון לעשות שימוש בדמותו למטרות פרסום מסוימות, אובדת לו השליטה על אותן הזכויות. רוכשן יכול למוכרן לכל מאן דהוא, והידוען לא יוכל לתבוע את הקונה בגין השימוש שיעשה בדמותו, כל עוד נעשה שימוש זה למטרות הפרסום המנויות בהסכם המקורי (Allison v. Vintage Sports Plaques (1998) [46]). אף יש המציעים לאפשר את שעבודה ואת עיקולה של זכות הפרסום במקרה שבעליה פושט רגל (Jacoby & Leenheer Zimmerman supra [84]).
48. הבאנו את כל אלה כדי להבהיר מדוע ראוי כי גם במשפט הישראלי תינתן הגנה לזכותו הכלכלית של האדם לעשות שימוש בשמו לצורכי פרסום. הביקורת המוצדקת, בחלקים מסוימים שלה, על עצם מתן ההגנה, תזכה למענה בהכפפת הזכות למגבלות שמטיל עליה חופש הביטוי. ההגנה על הזכות היא פועל יוצא מן ההוראות הקיימות בדין. היא הוכרה בפועל גם קודם לכן, אלא שהעיגון שנמצא לה היה שגוי. חוק הגנת הפרטיות לא נועד להגנה זו שאותה ביקש אריאל לעצמו. החוק הישראלי טרם הכיר מפורשות בזכות קניינית לפרסום (לצורך בהכרה חקיקתית מעין זו בזכות