מר בוקשפן העביר לעובדים מסרים לגבי המצב הקשה של טלרד, פיטר עשרות עובדים, הפחית שכר ועיכב כספי קופות לחלק מהעבודה ולא שילם לספקים. מאידך, במקביל, טלרד רכשה חברות בעלויות של עשרות מיליוני דולרים, מר בוקשפן חילק בונוסים להנהלת החברה ולעובדים, שכרו עלה מינואר 2012, הוא העלה לחלק מן העובדים את שכרם, מימן הוצאות שוטפות של פורטיסימו וגייס עובדים חדשים. כל זאת כאשר כספי הקופות עמדו בסיכון גבוה ובלתי סביר.
התובע טוען כי יש בכך כדי להצדיק הרמת מסך של החברה, וגם עתר לחייב בפיצויי הלנת השכר בגין הסכומים שהועברו באיחור לקופות/חברות הביטוח. לגישתו, פורטיסימו עשתה שימוש לרעה במסך ההתאגדות ופעלה בחוסר תום לב עת ידעה שטלרד מעכבת את כספי הקופות לחלק מעובדיה ועושה שימוש באותם כספים במשך 3-4 שנים.
אין חולק כי היו עיכובים משמעותיים בהעברת כספים לקופות (פנסיה, ביטוח מנהלים וקרנות השתלמות) של העובדים, עקב הקשיים שבהם הייתה שרויה טלרד. כפי שעולה מעדותו של מר חן, הדבר נבע מהקפאת התשלומים של אחד הלקוחות העיקריים של החברה (נורטל). ואולם, בסופו של יום כל הכספים הועברו ולא הוכח שנגרם נזק כלשהו לתובע (ראו עדות התובע ע' 39, ש' 6-7 לפרוטוקול הדיון). גם מר חן העיד, ועדותו לא נסתרה, כי לאחר הפיטורים העבירה הנתבעת את מלוא התשלומים לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות, כאשר האיחור היה של חודשיים-שלושה חודשים בלבד.
אין התובע זכאי לפיצויי הלנת שכר בגין האיחור בהעברת התשלומים עבור פנסיה/תגמולים, מאחר שנקבע כי הזכות לפיצויי הלנה נתונה לקופה עצמה ולא לעובד (ראו דב"ע נא 2-3 שפרה צח - דחף בע"מ, פד"ע כ"ב 462).
התובע אף לא הוכיח שהנתבעת פעלה באפליה בנוגע לתשלומים לעובדיה, שהמנהלים הבכירים קיבלו תשלומים על אף המצב הכלכלי והקיצוצים שנעשו משכר העובדים. הוכח שחולק בונוס, כאשר התובע עצמו מודה שהוא קיבל בונוס בסך 5,000 ₪, אך לא הוכח שהיה בכך מעשה של אפליה או העדפת חלק מהעובדים על פני האחרים.
חברה בעירבון מוגבל היא אישיות משפטית נפרדת ממנהליה ומבעלי המניות, בהתאם לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג-1983.
העקרונות בעניין הרמת מסך הם:
"הכלל הוא כי יש ובית המשפט מרים את המסך של תאגיד אשר מאחוריו מסתתרים בעלי המניות, ונוהג בהם ובחברה כבאדם אחד. אך בעשותו כן חייב בית המשפט לנהוג בזהירות, שלא יצא שכר ההזדהות בין חברה ובעלי המניות בהפסד העקרונות של ניהול עסקים באמצעות חברה כשנהוג במסחר של ימינו" (ראו דב"ע לח/3-52 ליאור ברגר ואח' - ג'ורג' קמאיל ואח', פד"ע י', 435 וחיבורה של ד"ר סמדר אוטולנגי "ההרמה של מסך ההתאגדות במשפט הישראלי" (1967) וסקירתה ב"הפרקליט" כרך כ"ה עמוד 462)".