בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע"ש 41363-03-13
לפני:
כב' השופטת עידית איצקוביץ – אב"ד
מר משה כהנא נציג ציבור עובדים
גב' צביה דגני נציגת ציבור מעסיקים
התובע אורי יוסקוביץ
ע"י ב"כ עו"ד עירית יוסקוביץ
–
הנתבעים .1 טלרד נטוורקס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אפרת בירן ואח'
.2 FORTISSIMO CAPITAL FUND GP
.3 רן בוקשפן
ע"י ב"כ עו"ד אורלי לייבו
.4 שי ינאי
ע"י ב"כ עו"ד אפרת בירן ואח'
פסק דין
1. לפנינו תביעה לתשלום הודעה מוקדמת, שעות נוספות, פיצוי בגין שימוע שלא כדין, החזרי שכר, פיצויי הלנת שכר, פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה, פגיעה בזכות הקניין וזכות לחופש העיסוק, פגיעה בפרטיות, גרם הפרת הסכם להקמת מיזם, וכן פגיעה בשמו הטוב של התובע. זאת בטענה כי יש מקום להורות על הרמת המסך.
סך התביעה הכולל הועמד על 2,013,812 ₪ בערכי קרן.
טענות התובע בכתב התביעה
2. התובע, יליד 1961, הוא מהנדס אלקטרוניקה בהכשרתו, עבד אצל נתבעת 1 – חב' טלרד נטוורקס בע"מ (להלן – טלרד או הנתבעת או החברה) החל מיום 25.1.2001 ועד לפיטוריו ביום 1.8.12 – בסך הכול 11 שנים ושישה חודשים. בתפקידו האחרון היה ממונה על התובע מר שי ינאי, שהוא הנתבע מס' 4 (להלן – מר ינאי).
3. טלרד היא חברה העוסקת בתחום הטלקומוניקציה, יצרנית של מרכזיות תקשורת ציבוריות ופרטיות, משמשת ספק של מתגים דיגיטליים ומערכות אינטגרציה, וכן עוסקת בתכנון וייצור ציוד ומערכות של תקשורת נתונים.
4. מר רן בוקשפן (נתבע 3, להלן – מר בוקשפן) מונה כמנכ"ל חדש בטלרד בשנת 2009. בחודש אפריל 2009 החליטה טלרד להפחית את שכר העובדים למשך שנה, לרבות התובע ששכרו הופחת בשיעור 15%. התובע הסכים להפחתת השכר לשנה אך בתום התקופה הודיע מר ינאי על המשך ההפחתה. הייתה זו החלטה חד צדדית שלפיה החברה המשיכה לקזז סך של 4,973.85 ₪ מכל משכורת חודשית של התובע. על כן עתר התובע בתביעתו להשיב לו את הסכומים שנוכו, החל מאפריל 2010 ועד לסיום עבודתו. עוד נטען כי לא נמסרה הודעה על שינוי בתנאי העסקה, כפי שנדרש בחוק הודעה לעובד (תנאי העסקה), התשס"ב-2002.
5. בחודש אוגוסט 2010 קיבל התובע הודעת פיטורים, שמיד לאחר מכן בוטלה. לאחר ביטול הפיטורים המשיך התובע את עבודתו במסירות, אך החל לחשוש כי בגילו המתקדם יהיה עליו לחפש מקום עבודה אחר.
6. התובע נדרש לעבוד שעות נוספות רבות גם מביתו לרבות בסופי שבוע, חגים וחופשות. הוא הגיש דוח שעות עבודה באמצעות ערכת ניהול שעות, באישור מר ינאי שנהג לבדוק אותו. למרות זאת התובע לא קיבל תשלום בגין השעות הנוספות שבהן עבד בפועל. לעמדתו הרישום בתלושי השכר, כאילו קיבל בפועל תשלום עבור 50 שעות נוספות לחודש הוא מטעה, שכן שולמו לו 4,973.85 ₪ - המהווה תשלום בעבור כ- 26 שעות נוספות לחודש בלבד.
7. בשנים האחרונות החברה לא העבירה סכומים לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות של התובע, למרות שחלק העובד נוכה משכרו. הסכומים הושלמו חודשים ואף שנים מאוחר יותר, והופקדו בערכם הנומינאלי ולא לפי ערכם הריאלי.
8. למרות הקשיים הכלכליים של טלרד, בשנת 2011 היא הכריזה על רכישת חברת מגלקום בע"מ ו-60% מחברת אואזיס טכנולוגיות תקשורת בע"מ, חברות "בקשיים".
9. עקב החשש מפיטורים הגה התובע בשנת 2011 יחד עם שותפו, ועל חשבון זמנו החופשי, רעיון שלא התגבש לכדי המצאה או מוצר. התובע ניסה לעניין את הנתבעת בפיתוח מוצרים שונים בתחומה, אך נדחה על ידי מר ינאי.
לקראת סוף שנת 2011 התובע ושותפו החלו לנסות לגייס כסף לפיתוח המיזם, ניסיון שהחל להראות סימני הצלחה רק בחודש יולי 2012, באמצעות החממה הטכנולוגית הממומנת ברובה על ידי המדען הראשי של מדינת ישראל. התובע הדגיש כי המיזם אינו מתחרה עם טלרד, והוא קידם אותו במסגרת זמנו הפנוי בלבד.
10. ביום 19.7.12 הגיש התובע תקציב למחקר ופיתוח לבקשת תמיכה מטעם המדען הראשי בישראל בסך 2 מיליון ₪.
11. ביום 25.7.12 זומן התובע ל"פגישה" עם מר ינאי ומר אלי חן, מנהל משאבי אנוש ושכר של טלרד (להלן – מר חן) אשר הודיעו לתובע שהם שמעו על המיזם שלו, וכי הם רואים את פעילותו בחומרה רבה. לגרסת התובע, אין זה שימוע כדין, מאחר שההחלטה לפטר אותו כבר גובשה לפני זימונו לפגישה. כותרת המכתב שניתן לו בסוף הפגישה הייתה "כוונה לסיים העסקתך בחברה". להפתעתו הרבה של התובע נודע לו שהמחשב הנייד ששימש אותו לעבודתו כמו גם לענייניו הפרטיים נלקח מחדרו. מחשב זה הכיל קבצים אישיים של התובע ושל צדדים שלישיים.
התובע זומן לפגישה נוספת ביום 29.7.12 בשעה 9:00. באותה פגישה ביקש התובע לקבל הסברים, אך לשווא. באותו יום בשעה 19:00 נמסר לתובע מכתב ונקבעה פגישה נוספת למחרת - 30.7.12 בשעה 10:00, שבה טענו גורמי טלרד כי הוא עוסק במיזם אישי שלחברה יש זכויות בו; שהתובע חתום על הסכמי סודיות בשם הנתבעת וביצע פעולות תוך ניצול לרעה של עובדי החברה והידע שלה.
ביום 1.8.12 התקיימה פגישה נוספת שבה ביקש התובע להוריד קבצים אישיים של המחשב הנייד שעמד לשימושו. אולם, לגרסתו, מנהלי החברה כבר ביצעו חדירה לא חוקית לדוא"ל ולקבצים האישיים שלו ובכך פגעו בפרטיותו.
12. לטענת התובע פיטוריו אינם כדין: הוא פוטר על אתר מבלי לערוך שימוע ותוך שלילת ההודעה המוקדמת. הנימוק שהציגה החברה לפיטוריו אינו אמיתי. התובע לא הפר את אמון הנתבעת ולא פגע בה.
הנתבעת אף גרמה להפרת ההסכם בינו לבין החממה הטכנולוגית, תוך פגיעה בקניינו ובזכותו לחופש העיסוק. לפיכך עתר לקבלת פיצוי אשר נאמד, לצרכי אגרה, על סך של 500,000 ₪.
13. עוד טען התובע כי הממונה עליו, מר ינאי, סיפר לפחות לעובד אחד של טלרד כי התובע הפר את האמון שנתנה בו הנתבעת, וכן שהוא ביצע עבודות פרטיות אצל לקוח החברה. על כן ביקש התובע לחייב את מר ינאי בפיצוי בסך 137,200 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 ׁ(להלן – חוק איסור לשון הרע).
14. הנתבעת 2 – פורטיסימו שותפות מוגבלת (להלן – פורטיסימו) היא הבעלים של רוב מניות החברה. לשיטת התובע יש הצדקה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב גם את פורטיסימו ואת מר בוקשפן. זאת, בין היתר, מאחר שלא הועברו מדי חודש הסכומים שנוכו משכרו וכן חלק המעסיק לביטוח מנהלים ולקרן ההשתלמות.
15. כתב ההגנה הוגש מטעם כלל הנתבעים. יצוין כי במהלך הדיון פוצל הייצוג של הנתבעים, כך שטלרד ומר ינאי יוצגו בנפרד מפורטיסימו ומר בוקשפן.
טענות כתב ההגנה
16. בכתב ההגנה טענו הנתבעים שהתובע, עובד בכיר בטלרד, פעל בהיחבא במשך כשנה תמימה (לפחות) שבמהלכה הקים ופיתח מיזם פרטי. זאת בהיקף של מאות שעות עבודה, על חשבון זמן העבודה בחברה, וכעת הוא עותר לקבלת תשלום עבור שעות נוספות. לא זו אף זו, התובע הורה לעובדים נוספים בחברה לסייע לו בהקמת המיזם. עוד התגלה כי התובע הציג עצמו כנציג טלרד על מנת לקבל מחברות אחרות פתרונות הצפנה אשר יסייעו לו ללמוד את הטכנולוגיה הדרושה לו לצורך קידום המיזם הפרטי שעליו עמל.
לגרסת הנתבעים, בדיעבד התגלה כי מעלליו של התובע היו חמורים הרבה יותר מכפי שסברו. סמוך לפיטוריו התגלה כי במסגרת הבקשה לתמיכה מהחממה הטכנולוגית הצהיר התובע כי יעסוק במסגרת החברה שתוקם בתחומים הנוגסים לתחום פעילותה של טלרד וכי הוא עתיד להיות בעל מניות מהותי בחברה זו.
החברה אף גילתה כי התובע חתם על הסכם עם חברה המתחרה בטלרד בתחום פיתוח פתרונות התקשורת, כאשר במסגרת ההסכם הצהירו הצדדים והתובע ביניהם, כי הם נוהגים להיפגש ביניהם ולהחליף מידע סודי.
17. הנתבעים עתרו לסילוק התביעה כנגד נתבעים 2-3 על הסף בהעדר יריבות/העדר עילה/ חוסר סמכות של בית הדין לדון בתובענה.
18. התובע החל את עבודתו בטלרד ביום 26.1.2001 כמנהל קו מוצר. במסגרת תפקידו ניהל התובע, בין היתר, קו מוצרים מול חברה אמריקאית בשם Ciena (להלן – סיינה), הקשורה עסקית עם טלרד.
19. בין הצדדים נחתם חוזה עבודה אישי מיום 26.10.200 שבו נקבע (סעיף 5):
א. העובד לא יעסוק בעבודה אחרת, בין אצל מעסיק אחר ובין בעבודה עצמאית, בין בשכר ובין שלא בשכר, אלא אם ניתנה לכך הסכמת החברה בכתב ומראש.
ב. העובד יודיע לחברה ללא דיחוי, על כל עניין או נושא אשר לגביהם יש לו עניין אישי ו/או העלולים ליצור ניגוד עניינים עם תפקידו בחברה.
בנוסף חתם התובע על "נספח סודיות" שלפיו התחייב לשמור על סודות החברה ולא להעביר ללא אישור כל מסמך או חפץ השייכים לה לגורם מחוץ לחברה או לעובדים אחרים שאינם מטפלים בעניין ישירות. בסעיף 8 לנספח הסודיות התחייב התובע לא לעבוד אצל מעסיק אחר כלשהו או להיות קשור, במישרין או בעקיפין, בעסק או בעיסוק אחר מכל סוג שהוא, בתמורה או שלא בתמורה, ללא הסכמתה המפורשת של החברה.
התובע חתם על הסכמי סודיות וערך פגישות לצורך קידום מטרותיו האישיות גם עם חברות המתחרות ועל כן הפר את התחייבותו כלפי טלרד.
התובע נחשף לטכנולוגיות של החברה ולתוכניות עסקיות של הפרויקטים שבהם היה מעורב, בין היתר בתחום ההצפנה. הוא הוגדר כ"איש אמון" של החברה לאור חשיבותו ומעמדו. מנהליו בטחו בו ולא וידאו את שעות העבודה עליהן דיווח, פעמים רבות אף מביתו.
במסגרת תפקידו טס התובע מטעם טלרד מדי פעם לחו"ל, לצורך מציאת פתרונות בתחום ההצפנה עבור פעילות החברה. בין היתר, לאחר שהנתבעת זכתה במכרז של ויזה כ.א.ל בשנת 2011, טס התובע יחד עם מר ינאי לפגישה בארצות הברית עם נציגי סיינה לצורך רכישת ציוד הצפנה.
20. בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את הנתבעת, היא נאלצה לבצע בשנים 2009-2010 קיצוצים רוחביים בשכר כל עובדיה, וכן לפטר עובדים רבים. בשנת 2010 הוחלט לפטר את התובע, אולם מנהליו נאבקו למען השארתו וביטול הפיטורים, לאור חשיבותו לחברה. הפיטורים בוטלו והתובע נשאר בעבודתו.
21. בשנת 2012 התגלה במקרה כי התובע מעל באמון החברה וכי ניצל אמון זה כדי לפעול להקמת מיזם פרטי משלו על חשבון זמן עבודתו, לגייס עבורו כספים ולשדל את עמיתיו לעבודה לסייע לו בכך. תקופה קצרה טרם הפיטורים נודע לחברה כי התובע פנה לעובדי החברה וביקש כי יסייעו לו במסגרת שעות עבודתם בטלרד בקידום פרויקט פרטי שלו. התובע עדכן את עובדים אלה בדבר חממה טכנולוגית הקיימת בצפון הארץ, והציע להם להצטרף אליו ולעבוד במסגרת פרוייקט שהוא מפתח. העובדים פנו למנהלי הנתבעת ועדכנו אותם בדבר ה"משימות" שביקש מהם התובע לבצע, אשר אינן קשורות לדעתם לעבודתם הרגילה בטלרד. באותו שלב החל לקנן אצל מנהלי החברה חשש כבד שהתובע עובד בזמן עבודתו בעיסוקים פרטיים משלו, שלא כדין. על כן הוא הוזמן לשיחת בירור דחופה ביום 25.7.12.
השיחה התקיימה עם מר ינאי ומר חן. באותה שיחה התובע בחר שלא לשתף פעולה וסירב לחשוף פרטים על אודות המיזם ומעשיו.
22. החברה חששה מהנזק שעלול להיגרם אם מחשבו האישי הנייד של התובע, אשר בבעלות החברה, יישאר ברשותו. עיקר החשש היה כי התובע ימחק ממחשבו ויספיק להעביר להתקן חיצוני משלו קבצים סודיים בעניין המיזם ומסמכים "המפלילים" אותו. לכן בסיום שיחת הבירור נלקח המחשב מהתובע והוא נשמר וננעל. לאף גורם בחברה, כמו גם לתובע, לא ניתנה גישה למחשב זה.
23. נוכח תוצאות שיחת הבירור זימנה הנתבעת את התובע לשימוע ביום 29.7.12 (להלן – השימוע הראשון) שבמסגרתו נדרש התובע לספק הסברים בנוגע לפעילותו הפרטית, בטרם תגבש החברה את החלטתה האם לפטרו בעקבות מעשיו. במהלך השימוע הראשון טען התובע שוב כי לא ברורות לו טענות החברה נגדו, ולפיכך החליטה החברה לקיים פגישת שימוע נוספת, למחרת (להלן – השימוע השני). לתובע נמסר מכתב הזמנה לשימוע, שבו הוסברו טענות החברה בדבר המיזם הפרטי. בשימוע השני הודה התובע כי פיתח מיזם בזמן עבודתו בתחום ההצפנה. לאחר שהשמיע את עמדתו, לא נותרה לנתבעת ברירה אלא לסיים את העסקתו לאלתר. הודעת הפיטורים נשלחה ביום 1.8.12.
מספר ימים לאחר מכן פנה התובע למר ינאי ודרש כי יאשר בחתימתו שהחברה מתחייבת שלא לתבוע זכויות עתידיות במיזם שעליו עמל. מר ינאי סירב לחתום.
24. זמן קצר לאחר פיטורי התובע, קיבלה הנתבעת לידיה מסמכים נוספים המאששים את טענתה ביחס לחומרת מעשיו. על פי המסמכים התובע חתם בשם החברה על הסכמי סודיות עם חברות אחרות וביקש מהן לשלוח הצעת מחיר "עבור טלרד" למוצרים שנועדו לסייע למיזם הפרטי של התובע.
בהמשך התגלה גם שבעת שעבד התובע בחברה הוא חתם על הסכם מייסדים עם שותפו (עובד לשעבר של הנתבעת) להקמת חברה בשם "פייברסייף" (המיזם הפרטי). התובע השקיע הרבה ימי עבודה בעניין מוצר הצפנה לחברה שביקש להקים, כשנה טרם הפיטורים, ואף הגיש בקשה לתמיכה מהחממה הטכנולוגית בתקציב של 2 מיליון ₪.
על כן, לטענת הנתבעים, מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב מובהק על ידי עובד ותיק ובכיר שהפר את חובות האמון כלפי החברה המעסיקה וכלפי הממונים עליו.
25. הנתבעים הכחישו את הזכאות לסעדים המבוקשים בתביעה. החברה נקלעה לקשיים, אשר הביאו לצורך בפיטורים והפחתת שכר, והתובע הסכים בכתב להפחתת שכרו. ואולם, לא קיימת כל הצדקה להרים את מסך החברה ו/או לחייב את הנתבעים 2,3.
עוד הכחישו הנתבעים כי היה פרסום של לשון רע כלפי התובע על ידי מר ינאי.
התביעה שכנגד
26. בנוסף לכתב ההגנה והבקשה לסילוק התביעה על הסף, הגישה טלרד כתב תביעה שכנגד. בכתב תביעה שכנגד נאמר כי רק לאחר פיטורי התובע – הנתבע שכנגד, התברר לנתבעת את חומרת מעשיו, וכי הוא חתם על הסכמי סודיות עם חברות נוספות וקיבל הצעות מחיר ועשה זאת בשם טלרד וללא ידיעתה. בכך גרם התובע לנתבעת נזקים רבים.
במסגרת התביעה שכנגד טענה טלרד כי התובע גרם להפרה יסודית של הסכם העסקה ונספח הסודיות שעליו חתם, הוא פגע במוניטין של החברה והפר את חובת האמון וחובת תום הלב המוגברת, הנובעות מהסכם העבודה.
טלרד ביקשה לחייב את התובע להשיב את פיצויי הפיטורים שהוא קיבל, אשר לא נשללו כיוון שבאותה עת החברה לא הייתה מודעת לכלל העובדות והיקף המעשים.
נטען כי התובע קיבל שכר שלא כדין ועשה עושר שלא במשפט עת פעל בקדחתנות להקמת המיזם במהלך תקופת העבודה ובעת שעות עבודתו, שבהן היה אמור לעבוד עבור טלרד, ואף ניצל את שעות העבודה של עובדים נוספים בחברה.
מאחר שהתובע קיבל 4,973.85 ₪ לחודש בגין שעות נוספות, מבוקש ממנו להשיב לנתבעת את התשלום במשך 24 חודשים.
הסכום הנדרש בתביעה שכנגד בגין פיצוי על הפרת הסכם, פגיעה במוניטין, החזר פיצויי פיטורים והחזר תשלום שעות נוספות הועמד על 703,975 ₪.