27. התובע הגיש כתב הגנה לכתב התביעה שכנגד, שבו טען כי דין התביעה להידחות על הסף בהעדר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה, מאחר שחלק מעילות התביעה הן עילות נזיקיות. כן טען ל"השתק שיפוטי", על פיו מושתקת החברה מלטעון טענה הסותרת את טענותיה הקודמות שבעקבותיהן פוטר התובע בבושת פנים וללא הודעה מוקדמת. לפי הנטען בכתב ההגנה שכנגד, התביעה שכנגד הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, בחוסר תום לב קיצוני, ללא תשתית ראייתית, נגועה בשיהוי חמור ומהווה ניצול לרעה של הליכי בית הדין.
זכאות החברה לסעדים שבתביעה שכנגד הוכחשה לגופה.
28. ההליך הקודם שנוהל בין הצדדים
בעקבות החרמת המחשב שבו השתמש התובע בישיבת הבירור, פנה התובע לבית הדין ביום 22.8.12 (21 ימים לאחר פיטוריו) בתיק עב 123/12 בבקשה "להחרים את המחשב ממשרדי החברה". ההליך התנהל לפני מותב בראשות כב' השופטת שרה מאירי.
בדיון אשר התקיים ביום 23.8.12 הסכימו הצדדים להיפגש כדי שהתובע יעתיק להתקן משלו את החומר הפרטי שלדבריו קיים במחשב. יתר החומר, השייך לחברה, יועתק מהמחשב להתקן חיצוני אחר ויועבר לשמירה בבית הדין. בידי ב"כ הצדדים, בנאמנות, נותרו התקנים המכילים חומר השייך לחברה (לא החומר הפרטי של התובע).
ביום 5.12.13 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת מאירי, בנוגע ליישום העתקת חומר שנמצא על התקן החיצוני שהופקד בבית הדין על ידי ב"כ הצדדים.
לאחר מכן התקיימו דיונים מוקדמים בהליך הנוכחי, הן לפני כב' הרשמת עדי ריכטמן והן לפני ראש המותב.
29. ראיות שנשמעו
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו.
מטעם הנתבעים 1 ו-4, במסגרת התביעה והתביעה שכנגד הגישו תצהירים: מר ינאי, אשר כאמור היה הממונה הישיר על התובע (והוא נתבע כאמור בגין פרסום לשון הרע); מר חן, מנהל משאבי אנוש ושכר בטלרד; מר ויאצ'סלב סרגיינקו (להלן – סלבה), ומר אלכסי רוזן (להלן – אלכסי). השניים האחרונים הם עובדי טלרד אשר היו מעורבים במיזם של התובע.
מטעם נתבעים 2-3 הוגש תצהיר עדות ראשי של מר בוקשפן, הנתבע 3.
בנוסף הגישו הצדדים מסמכים רבים, כולל התכתבויות בדוא"ל והקלטות של שיחות.
התקיימו ארבע ישיבות הוכחות. לאחר מכן הגישו ב"כ הצדדים סיכומים וסיכומי תשובה והתיק הועבר להכרעה.
30. השתלשלות האירועים עד לפיטורי התובע
התובע החל לעבוד בטלרד ביום 26.1.2001, לאחר שחתם על הסכם עבודה, הכולל "נספח סודיות" (נספח 9 לתצהיר התובע). בשנת 2009 אחד הלקוחות האסטרטגיים של טלרד, חברה קנדית בשם "נורטל נטוורקס לימיטיד" (להלן – נורטל) הגישה לבתי המשפט בארצות הברית, קנדה ואירופה בקשה להקפאת הליכים להגנה מפני נושיה וספקיה. הליך זה גרם לטלרד לפגיעה בתזרים המזומנים שלה (ראו תצהירו של מר חן). בעקבות המשבר בטלרד צומצם מספר העובדים (בכ-60) והיא אף נאלצה להפחית את שכר עובדיה. התובע חתם על ההסכמה להפחתת 15% משכרו במשך שנה אחת. ההפחתה המשיכה מעבר לשנה. עובד אחד שלא הסכים לכך עזב בהסכמה, לאחר שדרישות השכר שלו לא התקבלו.
התובע דורג בשנת 2008 (טרם ההפחתה) כמספר 9 מתוך 245 עובדי טלרד מבחינת גובה השכר. בשנת 2012 צומצם מספר העובדים ל-60 והתובע היה מספר 7.
תפקידו של התובע דרש עבודה במשך שעות רבות, כשאין מחלוקת שעבד גם מביתו. הוא דיווח על שעות העבודה, והדיווח אושר על ידי הממונה עליו מר ינאי. התובע קיבל שכר חודשי וכן רכיב של שעות נוספות גלובאליות.
בשנת 2010 הוחלט על פיטורי התובע עקב המשבר הכלכלי. אולם לאור המלצה של מר ינאי חזרה בה החברה מכוונתה והתובע המשיך לעבוד. עם זאת, התובע הצהיר (ומצאנו את אמירתו זו אמינה) כי חשש לאבד את מקור הפרנסה שלו, ומהקושי למצוא מקום העבודה נוכח גילו (מעל 50). התובע היה מעורב בפרויקט של החברה עבור "ויזה כאל" (בנק לאומי), אשר דרש, בשלב הראשוני, פתרון הצפנה ל-100 ג'גה ( G100) , שטלרד לא מספקת. אז העלה התובע רעיון לפתח מיזם הקשור לאותם פתרונות הצפנה. לצורך כך התקשר התובע עם שותפו לפרויקט, מר רון נוטה (להלן – רון או מר נוטה), שהיה עובד של טלרד. יצוין כי מר נוטה לא הוזמן להעיד בהליך.
אלכסי וסלבה, שהם גיסים וגם עובדי טלרד בתפקידים בעלי הבט הטכני, הצטרפו לפרויקט, שהחל להתפתח במחצית השניה של שנת 2011. קיימת מחלוקת האם התובע הוא זה שפנה לעובדים, כגרסת הנתבעת, או שהיה זה אלכסי שהציע לתובע להקים סטרטאפ כדי שהוא יצטרף אליו.
לדעתנו אין למועד המדויק שבו החל התובע לפתח את המיזם חשיבות יתרה. אין חולק כי במועד גיבוש הרעיון ופיתוחו היו ארבעה עובדים של טלרד שהשקיעו בו משאבים. זאת במשך קרוב לשנה. בסופו של יום הוגש המיזם למדען הראשי בישראל לצורך קבלת תמיכה פיננסית.
על כך אמר התובע בחקירתו בדיון:
"מפנה לס' 14 לתצהיר של סלאבה – זה נכון או לא נכון מה שסלאבה אומר פה?
ת. זה ממש לא נכון. מה שהיה אני לא פניתי לסלאבה אלא לאלכסיי. אלכסיי מדי פעם כשעלה שמי לפטורים הוא היה מגיע אלי למשרד ואומר לי מה נשמע עם הסטרטאפ. עוד מ- 2010 הוא עשה את זה מדי פעם. באחת הפעמים כשפנה אלי אלכסיי הוא הזכיר לי את זה הרגשתי לא נעים. הייתי עסוק בעבודה שלי בטלרד. באחת הפעמים כשפנה אלי והרעיון הזה עם השותף שלי התגלגל באוויר דיברתי עם השותף שלי וחשבנו מה בקשר לזה ואז בעקבות זה חזרתי לאלכסיי. כל הספור שם היה בתחילת נובמבר 2011. בעצם חזרתי אליו ואמרתי לו תשמע בקשר למה שאתה מדבר ואתה רוצה להצטרף שאם יהיה סטרטאפ יש איזה רעיון שמתגלגל. הסברתי על כך בשתי מלים והוא התלהב. ואמר לי תשמע יש את סלאבה שהוא איש חומרה ואני חושב שזה גם יכול לעניין אותו. אמרתי לו שאם הוא מעונין אז בעקבות זה שדברתי עם השותף שלי לא צריכה להיות בעיה. לאחר מכן הייתה פגישה.
ש. אני מבינה שבזמן שאלכסיי פנה כבר היה לך שותף?
ת. היה רעיון.
ש. ממתי התחלתם לגלגל את הרעיון?
ת. מתחילת אוגוסט 2011".
(ראו ע' 25-26 לפרוטוקול הדיון).
התובע לא סיפר לממונים עליו על המיזם, ואף לא היה מעוניין שידעו על כך (מכאן שפגישות העבודה עם רון, סלבה ואלכסי לא נערכו במקום סמוך לחברה).
31. הצדדים חלוקים באשר להיקף העבודה שהתובע השקיע במיזם, אם עשה זאת במהלך שעות העבודה ואם הציג את פעילותו במסגרת המיזם כאילו נעשית בשם טלרד.
התובע מודה, ואף הוגשו הודעות בדוא"ל שנשלחו על ידו, כי היו דברים שביצע עבור המיזם בשעות העבודה – שדווחו ככאלה לטלרד (ראו ע' 30, ש' 8-9 לפרוטוקול הדיון).
בחוזה העבודה שעליו חתם התובע נקבע:
א. העובד לא יעסוק בעבודה אחרת, בין אצל מעסיק אחר ובין בעבודה עצמאית, בין בשכר ובין שלא בשכר, אלא אם ניתנה לכך הסכמת החברה בכתב ומראש.
ב. העובד יודיע לחברה ללא דיחוי, על כל עניין או נושא אשר לגביהם יש לו עניין אישי ו/או העלולים ליצור ניגוד עניינים עם תפקידו בחברה.
התובע לא סיפר על המיזם, ובוודאי לא ביקש את הסכמת החברה, במהלך כל התקופה שעסק בו.
כפי שעולה מעדותו של סלבה, מדובר בשעות רבות שהושקעו על ידי התובע, בכדי לקבל את תמיכת המדען הראשי. לטלרד נודע על המיזם מפי סלבה שסיפר לסמנכ"לית הכספים של החברה.
32. האם הפעולות שעשה התובע במסגרת המיזם מהוות הפרת חוזה
יש להבחין בין מצב שבו העובד גוזל "סוד מסחרי" של המעסיק לצורך עבודה אצל מתחרה או הקמת עסק מתחרה של עצמו, לבין פיתוח רעיון לעיסוק עתידי.
נפסק כי ככלל, רצונו של מעסיק למנוע מעובדים להתחרות בו אינו בגדר "אינטרס לגיטימי" המצדיק את הגבלת חופש העיסוק שלהם. כן נפסק כי "אי תחרות כשלעצמה" נוגדת את תקנת הציבור.
עם זאת האינטרס ה"קנייני" או ה"מעין קנייני" של המעסיק במידע סודי, לרבות רשימת הלקוחות, או האינטרס הנגזר מחובת תום הלב שחבים עובדים כלפי מעסיקיהם – כל אלה עולים כדי "אינטרס לגיטימי" שיש בו להצדיק הגבלת עיסוקו של עובד (ראו ע"ע 27122-12-13 צעצועי דורון - יעקב פרנציס, 15.1.2017 וההפניות שם, וראו גם ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' משה סער, פד"ע נד (3) 850).
אנו מאמינים שהתובע אכן חשש מפיטורים עקב מצבה הכלכלי של החברה, הצמצומים, הפחתת השכר ואף הפיטורים שלו עצמו - שאמנם בוטלו - משנת 2010.
הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים צריך להתפרש בסבירות. אין "חיפוש עבודה" או פיתוח רעיון להקמת עסק עצמאי כדין ביצוע עבודה – גם אם אותם חיפושים והכנות דורשים זמן ומאמץ. הכל עניין של מידה ותום לב.
אנו מאמינים שהתובע יכול היה לסבור שהוא אינו חייב לגלות למעסיק את דבר המיזם עד שהוא יאושר ויקבל את המימון הנדרש לביצועו. אם לא כן, הוא ממילא לא יוכל להוציא אותו בפועל (כפי שכנראה אירע בסופו של דבר).
אשר לטענת הנתבעת בעניין העיסוק במיזם הפרטי על חשבון שעות העבודה שדווחו לחברה – גם אם הוגשו דיווחים, אין חולק כי שעות העבודה של התובע (ושל כלל העובדים הבכירים בטלרד) גמישות. לא הייתה מניעה להתחיל יום העבודה יותר מאוחר או לסיימו יותר מוקדם, כאשר במקביל התובע היה צריך להיות זמין לעבודה גם לאחר השעות הפורמאליות, בסופי שבוע ובחופשים, במידת צורך.
הנתבעת המציאה הודעות דוא"ל שנשלחו על ידי התובע, במסגרת המיזם, כביכול בשעות העבודה עבור החברה. יצוין כי בהתחשב בתקופה שבה נערכו ההכנות עבור פיתוח הרעיון (מספר חודשים, עד שנה), לא מדובר במספר גדול של הודעות.
זאת ועוד, אופי העבודה בארץ תוך שימוש בתקשורת האלקטרונית גורם לצפיה לתשובה מיידית ודחופה. כך שעצם שליחת הודעה, או תשובה שנשלחה במהלך שעות העבודה, לא מהווים הפרת הסכם העבודה.
אשר להיקף ומהות העבודה שבוצעה על ידי התובע במסגרת המיזם והקמת חברת פייברסייף – העידו סלבה ואלכסיי. התובע העלה טענות באשר לאמינותם, מאחר שהם היו מעורבים במיזם פייברסייף שלא יצא לפועל, ועדיין עובדים אצל הנתבעת. ואולם לא נתגלו סתירות או אי דיוקים מהותיים בעדויותיהם ולכן לדעתנו אין הצדקה שלא להסתמך עליהן, ודאי משעה שהן נתמכות במסמכים שהוגשו.
כפי שעולה מעדותם של סלבה ואלכסי, התובע הנחה אותם שלא להשתמש בדוא"ל של טלרד לצורך ההתקשרות הנוגעת למיזם, אלא בתיבות ה-Gmail שלהם. לפי העדויות, התובע חתם על הסכמי סודיות (NDA) עם חברות שאיתן התקשר לצורך המיזם "בשם טלרד". הסיסמא להסכמי הסודיות עליהם חתם התובע למען המיזם עם חברת סיינה הייתה "pmc-telrad".
התובע שלח לעובדים מידע וחומרים שקיבל מחברת הליון (Helion) וחתם איתה על הסכם סודיות "בשם טלרד" לאחר שזו הבהירה לתובע כי תעביר מידע ומסמכים רק אם ייחתם הסכם סודיות עם טלרד. כן מסר הצעת מחיר "בשם טלרד" (ראו סע' 40-44 לתצהיר סלבה, סע' 26 תצהיר אלכסי ומוצגים 100-103 לתיק מוצגים של החברה).
התובע פנה לסיינה והזמין "evaluation board" שהחברה שלחה לטלרד, במסגרת הקשרים העסקיים שבין שתי החברות.
מן החומר שהועתק להתקן החיצוני עולה שהתובע אף התנהל מול חברת קורטינה, תוך שימוש בשם "טלרד" וכך אף חתם על הסכם הסודיות עם אותה חברה.
כפי שעלה מעדותו של מר ינאי, התובע לא היה מוסמך לחתום על הסכמי סודיות בשם טלרד.
חברות נוספות שאיתן ניהל התובע קשרים עסקיים לצורך המיזם, כאשר הוא מציין כי הוא פועל "בשם טלרד" הן חברת סיליקון (מצגים 31-32 לתיק מוצגים של החברה) חברות Semix, PCI DSS, ,Opnext Waterfall ו – Ip Cores.
אם כן מחומר הראיות עולה שהתובע אכן הציג את עצמו בחלק מן ההתקשרויות כנציג טלרד או לכל הפחות כאשר הבין שהמתקשרים איתו מאמינים שהוא פועל בשם החברה, הוא לא דאג להעמיד אותם על טעותם. מכאן שהתובע ניצל את מעמדו בטלרד כדי לקדם את המיזם שלגביו לא שיתף את המעסיק ואף הסתיר ממנו.
33. הליך הפיטורים
לאחר שנודע לחברה על מעורבות התובע במיזם, מפי סלבה, הזמין מר ינאי את התובע לשיחת בירור שבה נכח גם מר חן. השיחה התקיימה ביום 25.7.12 (צורף סיכום - נספח 9 לתיק מוצגים של החברה). מסיכום השיחה שערך התובע עצמו (נספח 49 לתצהיר התובע) עולה כי התובע לא סיפר על המיזם ועל שהוא נמצא בשלב הגשת הפרויקט לאישור המדען הראשי, לצורך קבלת תמיכה פיננסית.
התובע כתב כי לשאלת מר ינאי הוא השיב: "הסברתי לו שבעבר הייתי מעורב עם Pmc בקשר לאפשרות להציע הצעה לכרטיס הצפנה G10 בתוך פלטפורמה Ciena. Ciena לא הראתה נכונות להשקיע בכך ולכן הצפנה בתחום 10G ירדה מהפרק".
התובע לא גילה כלל על מעורבותו בפרויקט להצפנה ברוחב G 100.
במועד השיחה לקחה החברה את המחשב הנייד של התובע - מעשה שלגביו טוען התובע לפגיעה בפרטיות, ואליו נידרש בהמשך.
בעקבות שיחת הבירור הזמינה הנתבעת את התובע לשימוע הראשון ליום 29.7.12. השיחה הוקלטה והתמליל הוגש לבית הדין (מוצג 11 למוצגי החברה). בשיחה השתתפו מר ינאי ומר חן.
לאחר שהתובע נדרש לספק הסברים הוא פתח באמירה: "אני מכחיש את כל מה שאתם אומרים, כל המכתב כל מה שכתוב במכתב". בהמשך הוא ממעט לספק אינפורמציה, תוך שהוא אומר: "לפני שאני מגיב על משהו, תגידו לי מה המידע" ובהמשך: "אם עשיתי איזה משהו, זה היה מתוך כוונה לעזור לטלרד". וכן "אני לא מתכוון להגיב לשאלות שלכם". נוכח אמירת התובע שהטענות כלפיו לא ברורות לו, הזמינה אותו החברה לשימוע שני למחרת, על מנת שיתייחס לטענות נגדו שפורטו בהזמנה לאותו שימוע שני.
בישיבה (השימוע השני) שהתקיימה ביום 30.7.12 הודה התובע בהקמת המיזם, ובכך ששיתף עובדים וניסה לגייס כספים.
ביום 1.8.12 הודיעה הנתבעת לתובע על פיטוריו, נמסר לו טופס 161 לשחרור פיצויי פיטורים ונשללה ממנו ההודעה המוקדמת.
34. הפגמים הנטענים בהליך הפיטורים
לטענת התובע לא נערך לו שימוע כדין, מאחר שההחלטה על סיום העבודה התקבלה לפני ישיבת השימוע, וכן טופס 161 היה מוכן.
אין חולק שהתקיימו שלוש ישיבות בטרם התקבלה החלטה על סיום העבודה של התובע- הראשונה לא הייתה ישיבת שימוע אלא "שיחת בירור" שבה התובע הכחיש כל הטענות שיוחסו לו. כך גם בשימוע הראשון, שבו ביקש "לדעת קודם מה החברה יודעת" לגבי המיזם.
אשר לטופס 161 מופיע עליו שהוא נערך ביום 1.9.12 ונרשם כמועד הפרישה -1.8.12.
מכאן שלתובע ניתנה הזדמנות מלאה ואמתית להתייחס לטענות כלפיו בדבר הפרת הסכם העבודה והתנהלות בחוסר תום לב כלפי המעסיק. זאת כאשר מנגד התובע בחר שלא לגלות את האמת בנוגע למיזם, ולא להציג את גרסתו עד לשימוע השני. גם אז עמד על כך שהוא פעל "לטובת החברה".
אשר לסיבת הפיטורים החברה טוענת להפרת הסכם העבודה, הפרת חובת תום לב והפרת הסכם הסודיות עם החברה, כשהיא רואה בכל אלה הפרות משמעת שאף מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים.
כפי שציינו, ניסיון של עובד למצוא מקום עבודה חדש או לפתח פרויקט עצמאי, עת הוא חושש לאבד את מקור הפרנסה שלו (עקב מצב החברה וצמצומי כוח אדם וודאי לאחר שהנתבעת פיטרה אותו וחזרה בה) אינו מהווה הפרת הסכם העבודה.
הגם שהעובד חייב להודיע למעסיקו עת מתחיל עבודה אחרת, אין לחייבו לשתף בדבר חיפושיו אחר מקום העבודה או פיתוח רעיון, כל עוד אין בכך תחרות בלתי הוגנת; פעולה של חוסר תום לב; ובוודאי לא גזל סוד מסחרי של המעסיק.
אשר לזכאות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת של עובד אשר מכין את עצמו לקראת עזיבת העבודה, נאמר בע"ע 4675-05-14 חברת תוויות איכות בע"מ - לירון אהרון בן יאיר, מיום 16.8.2015 (כב' השופט איטח) הדברים הבאים:
"ככלל מותר לעובד העומד לפני סיום עבודתו לעשות פעולות הכנה לקראת העזיבה, ובכלל זה פעולות להקמתו של עסק. אלא שבמקרה זה פעולותיו של העובד חרגו מגדרן של "פעולות הכנה", וגלשו להפעלתו של עסק ממש מבלי ליידע את מעסיקתו – החברה, על השינוי שחל. במסגרת יחסי העבודה חלים בין הצדדים יחסי אמון. חובות האמון הן דו – סטריות, ואינן נחלתו של צד אחד בלבד. במסגרת חובות האמון רשאי המעסיק להניח כי עובד, המועסק אצלו במשרה מלאה, מקדיש את כל מרצו לטובת מקום עבודתו. לא אחת מוגבלת יכולתו של עובד לעבוד בעיסוק נוסף בצורך בקבלת היתר ממעסיקו. הגבלה זו לגיטימית ונועדה לוודא כי במסגרת העיסוק הנוסף של העובד לא פועל האחרון בניגוד אינטרסים או באופן העלול לפגוע במקום עבודתו, ואין בה – בהגבלה כאמור, לכשעצמה, פגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק. במקרה הנוכחי העובד לא הסתפק בפעולות הכנה לקראת פרישתו, אלא פעל פעילות, לא זניחה, בעסק אחר שהקים, גם בהנחה כי מדובר בעסק שהוקם עבור רעייתו. זאת עשה העובד מבלי ליידע בכך את החברה ומבלי לגלות לה כי חל שינוי ב"מפת האינטרסים" שלו וכעת הוא מחויב לא רק לעבודתו בחברה, אלא גם (ואולי בעיקר) לפעילות האחרת. התנהגות שכזו, מהווה הפרה של חובת הגילוי ומהווה קיום חוזה העבודה בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת הנאמנות".