13. עוד טען התובע כי הממונה עליו, מר ינאי, סיפר לפחות לעובד אחד של טלרד כי התובע הפר את האמון שנתנה בו הנתבעת, וכן שהוא ביצע עבודות פרטיות אצל לקוח החברה. על כן ביקש התובע לחייב את מר ינאי בפיצוי בסך 137,200 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 ׁ(להלן – חוק איסור לשון הרע).
14. הנתבעת 2 – פורטיסימו שותפות מוגבלת (להלן – פורטיסימו) היא הבעלים של רוב מניות החברה. לשיטת התובע יש הצדקה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב גם את פורטיסימו ואת מר בוקשפן. זאת, בין היתר, מאחר שלא הועברו מדי חודש הסכומים שנוכו משכרו וכן חלק המעסיק לביטוח מנהלים ולקרן ההשתלמות.
15. כתב ההגנה הוגש מטעם כלל הנתבעים. יצוין כי במהלך הדיון פוצל הייצוג של הנתבעים, כך שטלרד ומר ינאי יוצגו בנפרד מפורטיסימו ומר בוקשפן.
טענות כתב ההגנה
16. בכתב ההגנה טענו הנתבעים שהתובע, עובד בכיר בטלרד, פעל בהיחבא במשך כשנה תמימה (לפחות) שבמהלכה הקים ופיתח מיזם פרטי. זאת בהיקף של מאות שעות עבודה, על חשבון זמן העבודה בחברה, וכעת הוא עותר לקבלת תשלום עבור שעות נוספות. לא זו אף זו, התובע הורה לעובדים נוספים בחברה לסייע לו בהקמת המיזם. עוד התגלה כי התובע הציג עצמו כנציג טלרד על מנת לקבל מחברות אחרות פתרונות הצפנה אשר יסייעו לו ללמוד את הטכנולוגיה הדרושה לו לצורך קידום המיזם הפרטי שעליו עמל.
לגרסת הנתבעים, בדיעבד התגלה כי מעלליו של התובע היו חמורים הרבה יותר מכפי שסברו. סמוך לפיטוריו התגלה כי במסגרת הבקשה לתמיכה מהחממה הטכנולוגית הצהיר התובע כי יעסוק במסגרת החברה שתוקם בתחומים הנוגסים לתחום פעילותה של טלרד וכי הוא עתיד להיות בעל מניות מהותי בחברה זו.
החברה אף גילתה כי התובע חתם על הסכם עם חברה המתחרה בטלרד בתחום פיתוח פתרונות התקשורת, כאשר במסגרת ההסכם הצהירו הצדדים והתובע ביניהם, כי הם נוהגים להיפגש ביניהם ולהחליף מידע סודי.
17. הנתבעים עתרו לסילוק התביעה כנגד נתבעים 2-3 על הסף בהעדר יריבות/העדר עילה/ חוסר סמכות של בית הדין לדון בתובענה.
18. התובע החל את עבודתו בטלרד ביום 26.1.2001 כמנהל קו מוצר. במסגרת תפקידו ניהל התובע, בין היתר, קו מוצרים מול חברה אמריקאית בשם Ciena (להלן – סיינה), הקשורה עסקית עם טלרד.
19. בין הצדדים נחתם חוזה עבודה אישי מיום 26.10.200 שבו נקבע (סעיף 5):
א. העובד לא יעסוק בעבודה אחרת, בין אצל מעסיק אחר ובין בעבודה עצמאית, בין בשכר ובין שלא בשכר, אלא אם ניתנה לכך הסכמת החברה בכתב ומראש.
ב. העובד יודיע לחברה ללא דיחוי, על כל עניין או נושא אשר לגביהם יש לו עניין אישי ו/או העלולים ליצור ניגוד עניינים עם תפקידו בחברה.
בנוסף חתם התובע על "נספח סודיות" שלפיו התחייב לשמור על סודות החברה ולא להעביר ללא אישור כל מסמך או חפץ השייכים לה לגורם מחוץ לחברה או לעובדים אחרים שאינם מטפלים בעניין ישירות. בסעיף 8 לנספח הסודיות התחייב התובע לא לעבוד אצל מעסיק אחר כלשהו או להיות קשור, במישרין או בעקיפין, בעסק או בעיסוק אחר מכל סוג שהוא, בתמורה או שלא בתמורה, ללא הסכמתה המפורשת של החברה.
התובע חתם על הסכמי סודיות וערך פגישות לצורך קידום מטרותיו האישיות גם עם חברות המתחרות ועל כן הפר את התחייבותו כלפי טלרד.
התובע נחשף לטכנולוגיות של החברה ולתוכניות עסקיות של הפרויקטים שבהם היה מעורב, בין היתר בתחום ההצפנה. הוא הוגדר כ"איש אמון" של החברה לאור חשיבותו ומעמדו. מנהליו בטחו בו ולא וידאו את שעות העבודה עליהן דיווח, פעמים רבות אף מביתו.
במסגרת תפקידו טס התובע מטעם טלרד מדי פעם לחו"ל, לצורך מציאת פתרונות בתחום ההצפנה עבור פעילות החברה. בין היתר, לאחר שהנתבעת זכתה במכרז של ויזה כ.א.ל בשנת 2011, טס התובע יחד עם מר ינאי לפגישה בארצות הברית עם נציגי סיינה לצורך רכישת ציוד הצפנה.
20. בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את הנתבעת, היא נאלצה לבצע בשנים 2009-2010 קיצוצים רוחביים בשכר כל עובדיה, וכן לפטר עובדים רבים. בשנת 2010 הוחלט לפטר את התובע, אולם מנהליו נאבקו למען השארתו וביטול הפיטורים, לאור חשיבותו לחברה. הפיטורים בוטלו והתובע נשאר בעבודתו.
21. בשנת 2012 התגלה במקרה כי התובע מעל באמון החברה וכי ניצל אמון זה כדי לפעול להקמת מיזם פרטי משלו על חשבון זמן עבודתו, לגייס עבורו כספים ולשדל את עמיתיו לעבודה לסייע לו בכך. תקופה קצרה טרם הפיטורים נודע לחברה כי התובע פנה לעובדי החברה וביקש כי יסייעו לו במסגרת שעות עבודתם בטלרד בקידום פרויקט פרטי שלו. התובע עדכן את עובדים אלה בדבר חממה טכנולוגית הקיימת בצפון הארץ, והציע להם להצטרף אליו ולעבוד במסגרת פרוייקט שהוא מפתח. העובדים פנו למנהלי הנתבעת ועדכנו אותם בדבר ה"משימות" שביקש מהם התובע לבצע, אשר אינן קשורות לדעתם לעבודתם הרגילה בטלרד. באותו שלב החל לקנן אצל מנהלי החברה חשש כבד שהתובע עובד בזמן עבודתו בעיסוקים פרטיים משלו, שלא כדין. על כן הוא הוזמן לשיחת בירור דחופה ביום 25.7.12.
השיחה התקיימה עם מר ינאי ומר חן. באותה שיחה התובע בחר שלא לשתף פעולה וסירב לחשוף פרטים על אודות המיזם ומעשיו.
22. החברה חששה מהנזק שעלול להיגרם אם מחשבו האישי הנייד של התובע, אשר בבעלות החברה, יישאר ברשותו. עיקר החשש היה כי התובע ימחק ממחשבו ויספיק להעביר להתקן חיצוני משלו קבצים סודיים בעניין המיזם ומסמכים "המפלילים" אותו. לכן בסיום שיחת הבירור נלקח המחשב מהתובע והוא נשמר וננעל. לאף גורם בחברה, כמו גם לתובע, לא ניתנה גישה למחשב זה.
23. נוכח תוצאות שיחת הבירור זימנה הנתבעת את התובע לשימוע ביום 29.7.12 (להלן – השימוע הראשון) שבמסגרתו נדרש התובע לספק הסברים בנוגע לפעילותו הפרטית, בטרם תגבש החברה את החלטתה האם לפטרו בעקבות מעשיו. במהלך השימוע הראשון טען התובע שוב כי לא ברורות לו טענות החברה נגדו, ולפיכך החליטה החברה לקיים פגישת שימוע נוספת, למחרת (להלן – השימוע השני). לתובע נמסר מכתב הזמנה לשימוע, שבו הוסברו טענות החברה בדבר המיזם הפרטי. בשימוע השני הודה התובע כי פיתח מיזם בזמן עבודתו בתחום ההצפנה. לאחר שהשמיע את עמדתו, לא נותרה לנתבעת ברירה אלא לסיים את העסקתו לאלתר. הודעת הפיטורים נשלחה ביום 1.8.12.
מספר ימים לאחר מכן פנה התובע למר ינאי ודרש כי יאשר בחתימתו שהחברה מתחייבת שלא לתבוע זכויות עתידיות במיזם שעליו עמל. מר ינאי סירב לחתום.