עוד נטען שהתובע הפר באופן בוטה ויסודי גם את סעיפים 18-19 להסכם העבודה, שלפיהם לטלרד זכויות קנייניות בלעדיות בכל מסמך, שיטה, תרשים או פטנט שנעשו על ידי התובע בתקופת העבודה, וכי לתובע אסור להחזיק במסמכים אלה ולעשות בהם שימוש ללא הסכמת החברה. התובע ניצל את מעמדו בטלרד כדי להגיש מאות חומרים סודיים לצורך המיזם שלו, תוך שהוא פונה "בשם טלרד" לחברות שונות ומבקש מהן חומרים סודיים, וחותם על הסכמי סודיות "בשם טלרד". מכאן ונוכח החשש מתביעות על הפרת זכויות, דרישתו של התובע למכתב ויתור תביעות מטעם טלרד.
לגרסת הנתבעת מעדותו של סלבה עלה שהתובע עשה שימוש במצגת ששימשה אותו לצורך העבודה בטלרד, תוך שהוא לוקח ומשתמש ב"בלוק דיאגרמה" של טלרד לצורך המיזם הפרטי שלו. עוד העיד סלבה כי התובע מתבסס על מבנה ודפוס של קופסא הנקראת TAG אשר פותחה על ידי טלרד בפרויקט שעליו היה התובע אחראי בעבר בעבודתו. התובע אף הפר באופן בוטה ויסודי את סעיף 4 לנספח הסודיות שבו התחייב לנקוט זהירות בקשר לכל מידע או מסמך של טלרד או לקוחותיה ולמנוע את העברתם מחוץ לטלרד או לעובדי טלרד שלא מטפלים בכך ישירות.
התובע הפר את סעיף 7 לנספח הסודיות, שבו התחייב להקדיש לטלרד את כל זמנו ומרצו; הוא הפר את סעיף 8 האוסר עליו להיות קשור במישרין או בעקיפין לעסק או לעיסוק אחר בין בתמורה ובין שלא בתמורה; הפר את סעיף 10 שבו התחייב להיות נאמן לטלרד ולהימנע מכל מעשה או מחדל העלולים לפגוע בה, באינטרסים שלה או בשמה הטוב; וכן הפר את סעיף 16 שבו התחייב שלא לעסוק במישרין או בעקיפין בפעילות המתחרה בעבודתו בטלרד.
התובע השיב כי במסגרת המיזם הוא לא השתמש כלל במידע ומחירי הספקים של טלרד; הרעיון לחממה היה לפתרונות הצפנה ל-100 G שהחברה לא עסקה בהם; הוא לא השתמש במידע או מחירים של ספקים של החברה; והבקשה למדען הראשי לא התבססה על הידע של החברה ואף נותרה ברמה של מצגת concept בלבד שלא התחרה עם טלרד.
ג. עובדות שהוכחו בנוגע למיזם של התובע והפרת החוזה עם טלרד
הוכח שבמהלך מספר חודשים, קרוב לשנה, התובע ניסה לפתח רעיון – מיזם, לפתרון הצפנת מידע בגודל של 100 G. לצורך כך חבר לעובד אחר של טלרד, מר נוטה, וגייס לרעיון שני עובדים נוספים של החברה: אלכסי וסלבה. התובע התקשר עם חברות, כאשר לפחות אחת מהן (סיינה) הייתה בהתקשרות עסקית עם טלרד. הוא פעל מהכתובת האלקטרונית שלו בחברה תוך שהוא מציג את עצמו כבעל תפקיד בטלרד, או שכאשר ניתן היה להבין זאת והוא לא דאג להבהיר אחרת.
אין חולק שהתובע לא סיפר לממונה עליו או לכל גורם אחר בעל סמכות בטלרד על פעולותיו וכוונותיו ביחס למיזם. הדבר התגלה כאשר סלבה סיפר על כך.
מנגד, לא הוכח שהתובע הסתמך לצורך המיזם על מידע סודי שאליו נחשף במסגרת העבודה בחברה, לא הוכח שהוא גזל סוד כלשהו או שהמיזם היה מתחרה בטלרד.
כמו כן לא נטענה ולא הוכחה כל הפרה של הוראות חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.
סעיף 5 להסכם העבודה אסר על התובע לעסוק בעבודה אחרת, גם באופן עצמאי, בין בשכר ובין שלא בשכר, ללא קבלת הסכמת החברה בכתב.
אין ספק שהתובע ביצע פעולות שנועדו להקמת עסק מבלי לדווח על כך לטלרד. אולם, יש להבחין בין הדרישה הלגיטימית שלא לבצע עבודה (בתמורה או שלא בתמורה) במהלך תקופת העבודה בחברה מבלי לקבל את אישורה לכך, לבין פעולות שיכולות להיחשב כהתארגנות לגיטימית לעיסוק העתידי.
עם זאת הפעולות שביצע התובע חרגו ממה שניתן להגדיר כהתארגנות בשל חשש מאבדן מקור הפרנסה.
התובע חבר לעובדים אחרים, הוא התקשר עם גורמים שונים תוך הצגת מצג כאילו ההתקשרות נעשית בשם טלרד, הוא חתם על הסכמי סודיות בשמה, השקיע חודשים של עבודה והגיש בקשה למימון המיזם למדען הראשי בישראל. כל זאת מבלי ליידע את החברה שבה עבד באחד התפקידים הבכירים, בשכר גבוה יחסית.
הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק מתירות לאדם לעסוק בכל עבודה או משלח יד כל עוד לא נמנע הדבר מטעמים שבדין (ראו למשל ע"א 6601/96 AES SYSTEM Inc. ואח' נ' משה סער ואח' פ"ד נד (3) 850).
חובת תום הלב המוטלת על עובד במסגרת יחסי העבודה נקבעה בשורה של פסקי דין ומקורה בניסיון ליצור מערכת חברתית ועסקית המושתתת על יחסים הוגנים וכללי תחרות אשר בבסיסם יושרה אשר מאפשרת קיומה של חברה שבה "אדם לאדם - אדם" (ע"א 207/79 רביב משה ושות' בע"מ נ' בית יולס בע"מ, פ"ד לז(1) 533 (1982)). מכוח חובה זו מוטלות על העובד חובת נאמנות וחובת אמון מוגברות. חובה זו אינה נגזרת מהוראותיו של חוק ספציפי אלא מנורמות התנהגות הנפרשות על פני מערכת יחסי עובד-מעסיק המוטלות על כל עובד וביתר שאת על עובד בכיר (ראו ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ - כרמקס בע"מ, פד"י נא(3) 421 (1997); ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט - רדגארד בע"מ, 4.6.1999; ע"ע 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב ׁ18.12.2003; ע"ע 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ - אליעזר פן, 4.12.2012, להלן – פרשת הארה; ע"ע 38449-06-11 דיגיטל וריפיקיישן טכנולוגיות 2007 בע"מ - לב פוטיחה, 23.12.2012).
בפרשת הארה הודגש מקומן המרכזי של חובות תום הלב והנאמנות ביחסי העבודה. שם נדונה פעילותם של העובדים להקמת חברה מתחרה בעת שעבדו אצל המערערת, תוך התקשרות עם לקוחותיה, והגם שלא נמצא קשר סיבתי ישיר בין פעולות העובדים לכך שהלקוחות לא המשיכו להתקשר עם החברה, נקבע כי פעילותם זו מהווה הפרה של חובות תום הלב והנאמנות שחבו העובדים כלפי המעסיק.
יש להבחין בין המקרה שלפנינו לבין זה שעליו מסתמכים ב"כ החברה בסיכומי תשובה (ע"ע 35403-12-11 קאנטרי פלורס בע"מ - חוה נחמני, 29.11.16). שם דובר במקרה של עובדת שהודיעה על כוונתה לפרוש לגמלאות, אלא שבד בבד עם הודעה זו, במהלך חודשי עבודתה האחרונים היא פעלה להקמת עסק עצמאי בתחום עיסוקה של קאנטרי פלורס. ובכל זאת נאמר בפסק הדין (מפי כב' השופטת אנגלברג שהם):
ספק אם בעניין זה כשלעצמו די היה כדי להוות הפרת חובת הנאמנות. ואולם, בהתווסף להתנהלות זו נדבכים נוספים שהביאו בסופו של יום לכך שגב' נחמני השתמשה במידע עסקי שנגע לעסקאות שבהן טיפלה או שבהן עָסקה או שהיו תחת אחריותה במהלך עבודתה בקאנטרי פלורס תוך כדי ניסיון לגיבוש אותה עסקה אצל קאנטרי פלורס, מצאנו כי חובות הנאמנות והאמון המוטלות על גב' נחמני מנעו ממנה לטפל בעסקה זו לאחר סיום עבודתה בקאנטרי פלורס.
נוכח הנסיבות העובדתיות בעניין שלפנינו, משהתובע פוטר, ומשקבענו כי פיטוריו היו כדין, אנו סבורים שאין הצדקה לחייב אותו בפיצוי בגין הפרת חוזה העבודה או בשל חוסר תום לב מצידו.
ד. פגיעה בתדמית ובמוניטין
על פי ההלכה, על מנת שהנתבעת תוכל להיפרע בגין פגיעה במוניטין עליה להוכיח כי אכן נהנתה מהמוניטין הנטען, וכי פעולותיו של התובע הן שהסבו את הנזק הנטען והן אשר פגעו במוניטין.
על הנתבעת רובץ הנטל להוכיח את נזק המוניטין שנגרם לה (ראו למשל בר"ע (ארצי) 701/08 עו"ד יעקב דגן - המוסד לביטוח לאומי, 29/01/2009).
מכאן שלא נוכל לפסוק פיצוי בגין נזק בהעדר הוכחה לקיומו של המוניטין, ובהעדר הוכחה לשיעור הנזק.
אי לכך אין לנו אלא לדחות את התביעה שכנגד בגין פגיעה במוניטין.
44. לסיכום
נוכח האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:
על הנתבעת 1 – טלרד – לשלם לתובע סך של 33,159 ₪, בגין תמורת הודעה מוקדמת לפיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.12 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כל יתר רכיבי התביעה נדחים.
התביעה כנגד נתבעים 2,3,4 נדחית.
התביעה שכנגד נדחית על כל רכיביה.
בהתחשב בסכום התביעה, מעל 2,000,000 ₪, לעומת הסכום שהתקבל, ומשהתביעה כנגד הנתבעים 2-4 נדחתה וולנוכח דחיית התביעה שכנגד אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעים 2-3 סך של 30,000 ₪ (סך הכל) ולנתבע 4 סך של 20,000 ₪. בנוגע לנתבעת 1, כל צד יישא בהוצאותיו.
45. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.
ניתן היום, 15 אוקטובר 2017, כ"ה תשרי תשע"ח, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
מר משה כהנא
נציג עובדים עידית איצקוביץ, שופטת
אב"ד גב' צביה דגני,
נציגת מעסיקים