--- סוף עמוד 21 ---
הבנות, כדין (סעיף 4 לתצהיר). [לשלמות התמונה אציין, כי הבת הבכורה אפרת, ילידת 24.2.2000, הייתה בת שנה וחצי ביום הפיגוע, והבת השנייה, שחר, ילידת 28.1.01, הייתה בת שבעה חודשים ביום האירוע].
אודליה כותבת בתצהירה כי ההלוויות של הנרצחים היו קשות ביותר, ועד היום הדברים לא מניחים לה, ולא נתפסים במוחה. היא כואבת יום יום, שעה שעה, את מותם של אחיה ז"ל, גיסתה ז"ל ודורון סווירי ז"ל (סעיף 5 לתצהיר).
63. חלק מהתצהיר של תובעת 14, מוקדש לפעולותיה של המצהירה, אודליה משה, ביחס לשתי היתומות אפרת ושחר (התובעות 3 ו-4). היא מתארת את בואן אליה הביתה, והצורך לתמוך בהן. אפרת (תובעת 3) הייתה מתעוררת בלילות וצורחת, כי היא ממש נפגעה בפיגוע, והיא אף סיפרה, חודשים לאחר הפיגוע, את האירוע, מנקודת מבטה: "היה בום בום ולאימא יש פצע ביד" [כזכור האימא נפטרה בסוככה בגופה על הילדות]. בלילה, אפרת הייתה בוכה המון.
הבת הקטנה, שחר (תובעת 4), טופלה על ידי בעלה של אודליה, עצמון, ושחר קראה לו "אבא" (סעיף 6 לתצהיר).
64. מבחינתה של המצהירה, אודליה (תובעת 14), הקושי והכאב קיימים בכל רגע. הכאב חי אצלה יום יום, כאשר היא מגדלת את שחר ואפרת. זאת, בנוסף לתחושותיה הקשות, כמי שאיבדה את אחיה יניב בן שלום (שעיזבונו הוא תובע 2), בפיגוע הרצח, ומגדלת מאז את בנותיו (סעיף 7 לתצהיר).
65. בהמשך, מספרת אודליה – תובעת 14 – על אימוץ הילדות על ידי בעלה ועל ידה. היא מציינת, כי היא ובעלה מקדישים להם את כל משאביהם (סעיף 10).
מרטיטים במיוחד הם הנספחים לתצהיר, הכוללים את ה"מכתבים" שכתבו הילדות אפרת ושחר (תובעות 3 ו-4), בכל יום שנה לרצח הוריהם. באחד מהמכתבים, כותבת אפרת שהיא סיפרה לתלמידים ולמורה על ההורים שלה, שהגנו עליהם ועל אחיה ועל אחותה שחר, ובזכותם היא חיה היום (מכתב מיום ז באלול תשס"ז (21.8.07). בהמשך היא כותבת: "אני כועסת על מי שהרג אתכם מאוד".
מכתב אחר, אביא במלואו:
--- סוף עמוד 22 ---
"לאבא יניב ואימא שרון היקרים!
אני יודעת שאתם נהרגתם
לא נעים לי!!!!
אני רוצה שתחזרו והמשיח יבוא
אוהבת שחר".
66. בדברים שכתבה אפרת ביום השנה של ו באלול תשס"א, 12 שנה לאחר האירוע, היא מספרת כדלקמן:
"בס"ד
הכל קרה לפני 12 שנים, בתאריך ו' אלול תשס"א,
במוצא"ש, כאשר חזרנו מירושלים, מסבתא פרידה.
זה קרה בכביש 443, גבעת זאב-מודיעין-ירושלים.
דורון – דודי הנהג, אבא – יניב לצידו ומאחור אימא – שרון, שחר – אחותי ואני.