127. אצטט בעניין זה את תחילת סיכומי ב"כ התובעים במסגרת המסמך של "אסמכתאות לעניין הפיצוי העונשי" תחת הכותרת "הרצחת והרווחת" (סעיפים 9-1; ההדגשות במקור):
"1. הרצחת והרווחת הנה נוסחא פלסטינית נוהגת לפיה מי שרוצח ישראלים מרוויח כסף ומעמד. כפי שהוכח בדיוני ההוכחות ובהודיית המומחה מטעם הנתבעים, יש סיבה שבעטיה העז הנתבע 3 לשחוק אל מול עיניהם הדומעות של קורבנותיו ולומר בגאווה מרושעת 'אני לא מתחרט'.
2. וכי למה שיתחרט? בעודו כלוא בישראל הוא ובני משפחתו מקבלים כבוד וייקר מאצל הנתבעת 1, משכורת, פרסום חיובי, אהדה.
3. מבחינה זו אין ספק כי אופיו העונשי, הגמולי או החינוכי של המשפט הפלילי לא השפיע כהוא זה על הנתבע 3 או על שולחיו ומסייעיו. התמונה
--- סוף עמוד 43 ---
העגומה היא שמטרות הענישה הפלילית לא הושגו ונדרשת מחשבה משפטית גמישה ותכליתית על מנת לתקן את המעוות.
4. הנתבעת 1 מעולם לא הביעה צערה על פועלה לרצח המנוחים, נהפוך הוא, היא מצאה לנכון להקדיש מתקציבה כי רב על מנת לממן את מעשיו הרצחניים של הנתבע 3 ויתר הנתבעים, הן לפני הרציחות והן לאחריהן. הוכח בדיוני ההוכחות כי הנתבעת 1 אף מצאה לנכון לכנות את רצח המנוחים כחובה לאומית!!! [כפי שהוכח בדיוני ההוכחות, כתבה בעיתון אל-חיאת אל-ג'דידה, 28/02/2011]
5. כלומר מבחינה עונשית חינוכית או גמולית (ואף ערכית) ניתן לראות כי הנתבעת 1 יצרה נוסחא לפיה רצח = רווח. רצחת והרווחת – רצחת ומילאת את חובתך הלאומית – רצחת וקיבלת כבוד מסביבתך – רצחת וקיבלת משכורת משולחך.
6. קשה להלום מצב גרוע יותר מבחינה משפטית. המצב מלמד על אוזלת יד והרתעה אפסית.
המצב הקיים הוא ההפך מהרתעה.
7. עם כל הכבוד, התובעים טוענים כי אין זה ראוי שמערכת המשפט הישראלית תמצא עצמה חסרת אונים מול נוסחת רצח רווח פסולה שכזו, נוסחה שכזו ברור כי תמיט אסון כבד על האזור כולו ועל מדינת ישראל ואזרחיה בפרט.
8. נוסחא פסולה שכזו מתבקש בית המשפט הנכבד לעקר מן השורש, להציג במערומיה המוסריים והכלכליים ולשנותה מן היסוד. רצח = הפסד ואין אחרת. בית המשפט מתבקש לקבוע פיצוי עונשי בעל אופי גמולי חינוכי התרעתי שיאמר את דברו של המחוקק הישראלי, ישמש דוגמא לאחרים, ויהדהד את זעקת הנרצחים למען לא יישנו.
9. מעשי הנתבעים כיוונו להפיץ את מעשיהם כאמירה מהדהדת, מן הראוי שמדינת ישראל תציב כנגד מראה מהדהדת משל עצמה, מראה מרתיעה. ככל שתגדל ההתרעה בעניין זה – כן ייטב".