146. כעולה מדברי ההסבר לתקנה 3א, המחוקק היה מודע לכך שקיימות תביעות תלויות ועומדות הנדונות בבתי המשפט ועוסקות בנושא, וחרף ידיעתו אודות הזמן השיפוטי הניכר המושקע בתביעות אלו, הוא בחר להקל על התובעים בנושא האגרה.
147. ההקלה באגרה גורעת מתקציב המדינה, בשל הפחתת ההכנסות, והיא, כשלעצמה, מלמדת על כך שמחוקק המשנה החליט כי הוא רואה לנכון לתמרץ תביעות שכאלו, עד 20 מיליון ₪ לכל תובע. ב"כ התובעים מדגישים, כי מדובר בחקיקה עדכנית, בת שלוש שנים בלבד (כיום עברו יותר מ-5 שנים, שכן התיקון והוספת תקנה 3א הוא משנת תשע"ב-2012).
--- סוף עמוד 48 ---
148. התובעים מוסיפים וטוענים, כי התערבותו של בית המשפט בחקיקת משנה תעשה רק במקרים בהם נמצא בה "חוסר סבירות היורד לשורשו של עניין" (ראו: סעיף 62 לסיכומי התובעים). אין סמכות, לפיכך, להתערב בהוראות התקנות הללו, ואין זה ראוי כי בית המשפט יתעלם מכוונת המחוקק בעניין, מה גם שאין פסק דין מנחה בעניין גובה סכום הפיצוי המירבי בפיצויים עונשיים, ועל כן, המלאכה של קביעת סכום הפיצויים העונשיים מוטלת על כתפי בית המשפט.
149. נמצא, כי בית המשפט צועד בשדה שבישראל הוא בלתי חרוש. עליו לפעול על פי מידת ההיקש, כאמור בסעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם-1980: "ראה בית משפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק והיושר והשלום של מורשת ישראל" (ההדגשה הוספה). לטענת התובעים, לעניין זה, תקנות האגרות ראוי שישמשו בסיס להיקש.
150. בהמשך הסיכומים מפרטים ב"כ התובעים את הסכומים הכספיים המבוקשים על ידי ב"כ התובעים ביחס לכל תובע בנפרד, כפי שיפורט בפסקאות הבאות.
151. פיצוי ליורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל, יניב בן שלום ז"ל ודורון סוורי ז"ל:
כעולה מעדותו במשטרה של נתבע מס' 6, הייתם חמדאן (עדות מיום 3.4.02), שהיה בתוך מכוניתם של הרוצחים, במהלך ביצוע הרצח, נסעו הרוצחים אחרי מכוניתם של הנרצחים, וכשהגיעו בסמוך אליה, וידאו הרוצחים כי נוסעים במכונית יהודים. או אז, שלפו הרוצחים את כלי הירי, שני תתי מקלע מסוג MP5 ורוס"ר קלשניקוב (שהם הנשק של הרש"פ), והחלו לירות לעבר יושבי הרכב. הרוצחים, על פי עדותם, נסעו בסמוך לרכב, והמשיכו לירות מספר רב של קליעים, עד שהבחינו כי המכונית בה נסעו הנרצחים, נוסעת בזיג זג.
מעדות זו, נלמד – לדעת ב"כ התובעים – על רגעי האימה שעברו על הנרצחים, כאשר היה להם די זמן, באופן יחסי, להבין את סיטואציית המוות המזעזעת, אשר אליה נקלעו. הנרצחים הבינו, כי עליהם לנסות ולחמוק מאימת הכדורים ומהפגיעה הצפויה בהם. יש רק לשער את הצעקות והמהומה שהתרחשה בתוך הרכב.