דורון ז"ל הבין כי עליו למלט את משפחתו מאימת המוות.
--- סוף עמוד 49 ---
שרון ז"ל, חרדה לגורל בנותיה, והיא גוננה עליהן, בגופה, בכדי להצילן, ובכך היא היוותה "מגן חי" לבנותיה.
גם יניב בן שלום ז"ל הבין את הסיטואציה אליה נקלע, וסביר להניח כי גם הוא עבר רגעים של בהלת מוות.
כפיצוי בגין כאב וסבל ועוגמת נפש של כל אחד מן הנרצחים ביקשו התובעים סכום של 1,500,000 ₪.
הפיצוי בגין קיצור שנות חייו של דורון סוורי ז"ל, שחושב על בסיס תוחלת החיים בסכום לכל שנת חיים שנגדעה, הועמד על סך של 590,000 ₪.
הפיצוי בגין קיצור שנות חייה של שרון בן שלום ז"ל הועמד על סך של 560,000 ₪ (על פי המפתח הנ"ל).
הפיצוי בגין קיצור שנות חייו של יניב בן שלום ז"ל הועמד על סך של 530,000 ₪ (גם זאת על פי המפתח הנ"ל).
152. פיצוי להורי המנוחים, ציון ופרידה סוורי:
תובעים אלו איבדו בפיגוע את שני ילדיהם:
דורון סוורי ז"ל, אשר נרצח עת היה חייל, טרם נישא, ולא הותיר אחריו צאצאים;
ואת בתם, שרון בן שלום ז"ל, שנרצחה ביחד עם בעלה ואחיה בפיגוע הנ"ל.
אבות ואימהות שכולים יכולים להעיד כי אין כאב גדול יותר מאובדן ילד. כאב זה מופיע בכל יום, בעיתות שמחה, ואינו מרפה לרגע.
טענת התובעים היא כי הם עומדים בתנאי הלכת אלסוחה, מפני שהם קרוביהם, מדרגה ראשונה, של הנרצחים, וכי הם נחשפו לגודל האסון, בצפייה בטלוויזיה, בסמוך לאירוע עצמו. הסיבה לנזקיהם הנפשיים היא בבירור אותו פיגוע, בו מצאו ילדיהם את מותם. חומרתו של נזקם הנפשי, לבטח עומד בסטנדרט שהוצב בפסיקה.
--- סוף עמוד 50 ---
לפיכך, מבוקש כי הפיצוי להורים, בגין כאבם וסבלם של המנוחים, יעמוד על 4,000,000₪, לכל אחד מן התובעים, דהיינו: 2,000,000 ₪ בגין אובדן כל אחד מילדיהם.
153. פיצוי להורי המנוח יניב בן שלום ז"ל – רחמים ואסתר בן שלום:
רחמים ואסתר בן שלום איבדו את בנם יניב בן שלום ז"ל ואת כלתם שרון בן שלום ז"ל. כעולה מתצהירי התובעים, את הידיעה על הפיגוע קיבלו ההורים, באופן מידי, עוד בטרם פונו הנרצחים והפצועים לבית חולים.
לטענת ב"כ התובעים, האמור לעיל – ביחס לציון סוורי ופרידה סוורי בנוגע לאבדן ילדם – (ראה הפסקה הקודמת), נכון גם לגבי אובדנו של יניב בן שלום ז"ל להוריו, רחמים ואסתר בן שלום. על כן, מבוקש סכום פיצוי של 2,000,000 ₪, לכל אחד מן התובעים הללו.
154. הפיצוי לבנות הנרצחים אפרת ושחר בן שלום:
אפרת ושחר בן שלום איבדו את הוריהם ואת דודם בפיגוע, והן הפכו באחת ליתומות. הן היו ברכב בעת הפיגוע. אלמלא הגנה עליהן אימן בגופה, לא קשה להניח מה היה סופן. אפרת עצמה נפגעה מרסיסים. הבנות הועברו לבית דודיה, אודליה ועצמון משה. הן אומצו על ידיהם והן גדלות בביתם.